כמו מים לצמא

תלמוד עשר הספירות, חלק ב', אות ג': "כל עיקר התקשרות ודביקות העגול הנאצל עם א"ס המאציל, הוא על ידי הקו. והטעם הוא, מפני שאין מסך בעגולים שיעלה או"ח, וזולתו אין התקשרות לנאצל עם האור העליון. ונתבאר, שהכלי של הקו מכונה בשם צנור, והוא שפל הרבה מהכלים העגולים שנגלו עם צמצום א' בטרם ביאת הקו. וע"כ, אע"פ שהכלים דעגולים גבוהים בהרבה מן הקו, מכל מקום אינם מקבלים על ידי עצמם שום אור, ואת כל האור שבהם המה מוכרחים לקבל, על ידי הקו הזה השפל מהם הרבה, מהטעם האמור".

במלכות דאין-סוף כל רצון היה יכול לקבל כמה שהוא היה רוצה. אין בך רצון שלאור לא יהיה את המילוי המתאים לו בצורה מדויקת. אך לאחר הצמצום נוצרת הגבלה: רק אותם הרצונות שיש עליהם מסך יכולים למלא את עצמם, ורק לפי גודלו של המסך, דרך ה"קו", כלומר בעזרת המסך.

וכל שאר הרצונות, מה שנקרא "הרצונות העגולים", מקבלים רק הארה מועטת מהקו. הקו ממלא אותם, כי על אף שאין להם מסך, הם נמצאים תחת הצמצום.

לכן הרצונות ב"קו" עובדים בצורה אקטיבית, מושכים את האור, ממלאים את הקו – ודרך הקו הזה ממלאים את ה"עיגולים". הרי העיגולים אינם רוצים לקבל על מנת לקבל. הם רק אינם מסוגלים למשוך בעצמם את האור על מנת להשפיע. וכתוצאה מכך מופיעה בהם הארה מועטת – "נפש".

העיגולים הם כלים ענקיים, אלה כל הכלים של עולם אין-סוף. אולם לאחר הצמצום הם יכולים לקבל הארה רק על ידי "קו" דק מאוד. אור הקו הוא כל כך קטן לעומת אותו האור שהיה קיים בעיגולים, לעומת העוצמה שהייתה להם, שהדבר דומה לניסיון למלא בריכה ענקית על ידי כוס מים.

אך זה בכל זאת נותן להם איזושהי חיוּת. ומהצד השני, כשהם מקבלים חיות כזאת הם יכולים להפוך להיות הרבה יותר עדינים ולעורר רצונות פנימיים יותר. כלומר האור הזה אינו ממלא את הרצונות, אלא להיפך, מעורר בהם את החיסרון למילוי.

ובצורה כזאת אנחנו פועלים ממש עד גמר התיקון. ברגע שאני מתקן רצון כלשהו, עושה זיווג, ממלא את עצמי – בכך אני מייד יוצר לעצמי מקום לירידה. אנחנו תמיד הולכים קדימה – ונופלים. שוב עובדים ושוב עולים – ושוב נופלים. בצורה כזאת מתרחשת התנועה קדימה.

מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 31.07.2011
ידיעות קודמות בנושא:
תפנה בתוכך מקום עבור הבורא!
צינור דק אחד…
האם קיימים חיים ללא מסך?

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest