קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך הכנס בנובוסיבירסק, שיעור מס' 4
שאלה: המחויבות של הקבוצה היא כל הזמן לדאוג על גדלות הבורא וחשיבות המטרה. אנחנו רואים מניסיון, שכשיש עלייה משותפת, כמו לדוגמה בזמן ההכנה לקראת הכנס, אז העבודה הזאת מצליחה, כולם מוכנים, כולם מסכימים והכול בסדר. אבל ברגע שהאגו גדל, כל אחד מוצא אינספור תירוצים, עניינים חשובים, הכול, רק לא להתעסק בזה. כיצד להתגבר על זה?
תשובה: כל שיעור צריך להיות המדרגה הבאה. אם לא הייתי מרגיש את זה, לא היו לי כוחות כל יום לצאת לשיעור.
כל יום אני צריך לראות את האנשים מחודשים, זאת אומרת, את אותם הפנים, אבל אחרים בתוכן: אולי בירידה, אולי בעלייה, אבל אחרים.
זה לא סתם פנים, אלא כמות אדירה של אנשים. הרי אני לא זוכר אף אחד בפניו, לא זוכר את השמות, לכן אני מרגיש רק את השינוי של התכונות. אני מרגיש את אלה שנמצאים על המסכים ומחוץ למסכים, את אלה שנמצאים יחד איתנו בשיעור, וזה מאות אלפי אנשים.
לא מזמן ערכנו סקר בארץ מי צופה בערוץ הטלוויזיה שלנו. יצאו מספרים מדהימים. מסתבר, שצופים בנו מאות אלפי אנשים. ואת כל הכמות הזאת אני מרגיש. אבל היא צריכה להשתנות, וזה מביא אותי למצב של מוכנות.
מתוך הכנס בנובוסיבירסק, שיעור מס' 4, 07.12.2012
ידיעות קודמות בנושא:
מתנות שלא ניתן לשער את ערכן בכל יום
חשיבות המטרה
להיוולד מחדש בכל מדרגה
