כל ענף קרוב לשורשו

ידוע, שטבעו של כל ענף קרוב לשורשו, ולכן הטבע שלנו קרוב לשורש שלנו, לבורא. בתוכו נמצא הרצון לקבל, כמו אותו האור, כמו הבורא, שברא אותנו. אבל אנחנו נמצאים בהסתרה שמכבידה עלינו ולא מאפשרת לנו לראות את עצמנו בצורה הנכונה.

לכן כל התכונות שלנו נראות לנו מקולקלות. צריך להבין שזו לא הצורה האמיתית שלנו, זה לא אנחנו, אלא זו ההסתרה! רק על ידי זה שנוריד את ההסתרה הזאת, או שנתעלה מעליה, אנחנו מייד נגיע לשורש שלנו. זה דומה ללבושים שאנחנו צריכים להוריד מאיתנו או להתעלות מעליהם. זה נקרא גם ללכת ב"אמונה למעלה מהדעת", כלומר להתעלות מעל לאגו שלנו, מעל הכיסוי שנמצא מעלינו ולחיות מעליו.

בעיקרון, אנחנו נמצאים במצב של אין סוף, אבל רק שוכחים את זה. אנחנו תמיד צריכים לראות את העולם של אין סוף בכל דבר: ביחסים שלנו בינינו, בנטיות שלנו, בכל תמונת העולם שנמצאת לפנינו.

הבורא לא ברא שום דבר רע, הוא ברא רק טוב מתוך הנטייה שלו של טוב ומטיב. אבל הוא עשה הסתרה על המצב הזה כדי שאנחנו נגלה את המצב הזה ונראה שהוא רצוי בעיניו, וכמו כן רצוי בעינינו.

מתוך שיעור על המאמר "מתן תורה" של בעל הסולם, 20.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אני, הנעלם והגודל
אין חדש תחת השמש, חוץ מגילוי
השורש של נשמתי