כל מה שבכוחך…

שאלה: מה מסמל בחכמת הקבלה העיקרון "כל מה שבכוחך לעשות, עשה"?

תשובתי: אדם, שמנסה בעקשנות לבצע פעולות רוחניות, צריך להיווכח מהר שאין זה בכוחותיו. זהו טבע אחר לחלוטין ולכן הוא חייב לפנות לקבלת האור העליון. כל הטבע של הבריאה מחולק לשני חלקים. אנחנו נמצאים בחלק האגואיסטי התחתון שלו, ואילו הדרגה העליונה, היא אלטרואיסטית. שני החלקים משלימים זה את זה, ואילו אנחנו עובדים רק עם האגו שלנו.

אם נרצה לעבור לדרגה העליונה, עלינו לבצע פעולות מסוימות, למשוך כוחות מהטבע האלטרואיסטי, כדי שהם ישפיעו עלינו ויעזרו לנו לעלות אליהם. זה לא יותר מאשר רגעים של קבלת כוח, לפי חישובים מתמטיים לחלוטין, אין כאן שום דבר אחר. בטבע הכול מסודר באופן מדויק מאוד, בצורה קונקרטית, בדידית. לכן עלינו להבין כמה שיותר מהר שלא נוכל להיפטר מהאגו, שאיננו מסוגלים לפעול באופן אלטרואיסטי ולצאת לתחום של כוחות עליונים.

עלינו להרגיש, לאחר מאמצים, את חוסר יכולתנו לפתור את שאלת משמעות החיים. כי אם אנחנו לא יוצאים מהאגו, אנחנו הולכים לאיבוד בתוכו, מתים, ולא נשאר שום דבר עד להזדמנות הבאה, ולא ידוע מתי נקבל אותה.

לכן הכי חשוב להיווכח שאנחנו בעצמנו לא מסוגלים לעשות כלום, ואז יהיה עלינו בהכרח לפנות לעזרת הבורא. פניות רגילות לבורא אינן מועילות, כפי שמסבירים לנו מקובלים, מאחר והבורא לא שומע אותנו. הבורא זו תכונת השפעה שמנוגדת לחלוטין לטבע הקבלה שלנו. לכן, שתי התכונות, שני הכוחות הם קוטביים לחלוטין ולא נמצאים במגע זה עם זה. אם אנחנו רוצים להשיג מגע, עלינו להידמות במשהו לכוח העליון, לתכונת ההשפעה.

לשם כך נבראה האנושות ש"נשברה" והתחלקה לכמות עצומה של בני אדם בודדים, המרוחקים זה מזה על ידי הרצונות האגואיסטיים שלהם.

אם אנחנו אוספים קבוצה שהחברים בה מנסים להתקרב זה לזה כדי ליצור איזו שותפות, איחוד, אז הם מושכים על עצמם לפי עצמת האיחוד ביניהם את הכוח העליון את תכונת ההשפעה, והיא מתחילה להשפיע עליהם, ומכוונת את הקרינה שלה אליהם. לכן האור הזה נקרא "אור מקיף", לא אור ישר, לא אור שנכנס כאור פנימי, אלא אור מקיף.

תחת השפעת האור העליון מתחילות להופיע תכונות פנימיות חדשות לגמרי: השפעה, אהבה, רגש שייכות זה לזה, קבוצה אחת. במצב כזה אנחנו כבר יכולים להמשיך לפעול. מופיע כוח חיובי משותף, המנוגד לכוח האגואיסטי האישי השלילי של כל אחד.

שאלה: מה אדם יכול לעשות בעצמו?

תשובתי: כלום, פרט לדבר אחד, להרכיב קבוצה ובה להתחיל לשתף פעולה באופן מכני בצורה הדדית וחיובית זה עם זה. לשם כך לא נדרשים לו שום תכונות רוחניות פנימיות. הוא פשוט יכול לבצע זאת.

שאלה: מהי מידת העיקרון: "כל מה שבכוחך לעשות עשה"? איך להרגיש את הגבולות של כוחותיי?

תשובתי:"כל מה שבכוחותיי" מסמל, לעשות כל מה שאני יכול, כדי להתקשר יותר לחברים במטרה להידמות לטבע של האור העליון, אז לפי מידת המאמצים שלי האור ישפיע עליי. עם זאת, נצטרך להיווכח שרק בהימצאנו בקבוצה, אנחנו יכולים להשפיע מתוכה על האור העליון, והאור משפיע רק על כולם יחד.

שאלה: למה אי אפשר להשתמש בכוח האור כל עוד לא נוכחתי לדעת שזה לא בכוחותיי?

תשובתי: אתה לא תוכל לפנות אליו. אתה כל הזמן תקווה, שאתה יודע ומבין הכול.

אם תשקיע מקסימום מאמצים וכבר לא תוכל יותר, אז תקבל תשובה. ואם אין תשובה, סימן שלא השקעת עדיין את כל הכוחות.

מתוך שיעור וירטואלי, 26.11.2017