כל חֵלֶב, לחברה

"וידבר ה' אל אהרן ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי לכל קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה ולבניך לחק עולם: זה יהיה מתרומות לקדש הקדשים לך מקדש הקדשים מן האש כל קרבנם לכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם אשר ישיבו לי קדש קדשים לך הוא ולבניך" (קרח, י"ח, ח'-ט').

מדובר על העבודה הרוחנית והפנימית של האדם, בה הוא מתחלק לכהן, לוי, ישראל, שזה תואם לחב"ד, חג"ת, נה"י בתוך הפרצוף (במבנה הפנימי של הנשמה). בהתאם לזה גם החברה מתחלקת לשלושה חלקים. הבורא כביכול אומר ללוויים: "אני מבדיל אתכם, ואתם חיים ממה שמביאים לי הרצונות האחרים".

"בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אתו קדש יהיה לך" (קרח, י"ח, י').

לאכול משמע, לקבל לתוכך את האור העליון שממלא את כל החלל הסובב, והאדם צריך לקבל אותו רק בכלים דהשפעה, כלומר להעביר דרכו בכוונה על מנת להשפיע. לכן הוא מקבל הוראה מה הוא יכול ומה לא, באיזו צורה, באיזו מידה וכולי. קודש הקדשים זו תכונת הבינה שכלולה בכתר, רק אדם מסוים, הכהן הגדול, יכול לאכול בתכונה הגבוהה הזאת ורק ביום מסוים שנקרא יום כיפור. במילים אחרות, זוהי נקודת המגע הגבוהה הזאת של החברה האנושית (הנשמה) עם הבורא.

"כל חֵלֶב יצהר וכל חלב תירוש ודגן ראשיתם אשר יתנו לה' לך נתתים" (קרח, י"ח, י"ב).

כל חֵלֶב, זה אור עליון יותר ויותר גדול. כי בעלייה במדרגות של העולמות הרוחניים, יותר ויותר קשה לקבל אותו, מפני שאנחנו מקבלים אותו בתכונת "המשפיע", כדי לתת לאחרים, שום דבר למען עצמך. קודש מסמל השפעה, וקודש הקדשים, זה להשפיע על מנת להשפיע, שזה משתווה ללקבל על מנת להשפיע, שיכול להיות רק בדרגת הכוהנים. לכן הבורא נותן לאהרון ובניו את כל החֵלֶב, הם יכולים לעבד אותו ובכך מעבירים דרכם לחברה כולה.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 3.6.2015