כל התקווה היא באור

כל התקווה שלנו, היא להשתמש נכון במאור המחזיר למוטב, שמביאות לנו האמונה, "אור החסדים", והתורה, "אור החכמה" לתוך ה"כלים" המתוקנים שלנו.

התפקיד שלנו הוא כל הזמן לקשור את עצמנו לבורא, כלומר לתכונות שלו. כאילו שרוצים להסתתר בתוכו אם זה מצב של "עוּבָּר", או שרוצים להידמות לו אם זה מצב של "קטנות", או להיות השותפים שלו אם זה מצב של "גדלות". להידבק בו עד לכזאת מידה, כדי לבצע את כל הפעולות יחד איתו, ולא לפני ולא אחרי, אלא יחד, בכך שקונים ממנו את כל התכונות של השפעה ואהבת הזולת.

הכול מושג על ידי המאור המחזיר למוטב, בדרך של איחוד לאחד שלם: ישראל, אורייתא וקב"ה, חד הוא. הבורא, זו תכונת ההשפעה, האהבה. והמאור שאנחנו יכולים לקבל ממנו, זה הקשר שלנו איתו. כך אנחנו מתקדמים, עד שמגיעים לאיחוד. אבל כל זה מושג על ידי ביטול עצמי, התלבשות ב"אור דחסדים", ולאחר שיש לי התלבשות ב"אור דחסדים", התלבשות ב"אור החכמה".

בדרך אנחנו משיגים "אמונה", את "אור החסדים", הרצון להשפיע, מצב של "קטנות". ואחר כך משיגים "אמונה שלמה", התלבשות של "אור החכמה בחסדים", מצב של "גדלות". הפעולה הזאת ממומשת על ידי הדבקות בסביבה, שמראה לי דוגמה של הבורא. במקומו אני עובד עם הסביבה, שזה היינו הך. כי אני לא מרגיש שום דבר שלא נכנס לתוך הרצון לקבל שלי, ולכן אני לא מרגיש לא את הזולת ולא את הבורא. לכן נאמר, מ"אהבת הבריות לאהבת ה'", רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להתקדם.

אחרת אני תמיד אטעה, אשקר לעצמי שאני צדיק גמור. לכן, לפי המעשים של אנשים וארגונים שונים שבעולם הזה, אפשר לראות מי עוסק באהבת הבריות, שזה אצלו הדבר העיקרי, מפני שזה נובע ממטרת הבריאה. לפי הקריטריון הזה אפשר לזהות את אלה שיכולים להיות קרובים אלינו, אבל בינתיים לא זיהיתי כאלה.

מתוך הכנה לשיעור, 30.04.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אור הלבנה, הוא אור של הודיה
אל האהבה על פני האגו
חושך שצויר על ידי האור