כל העולם זו התגלות של הבורא

שאלה: באיזו תדירות "במרתף" שלך דולק אור ואיזו תחושה פנימית אתה חווה ברגעים אלה?

תשובתי: אני לא יושב במרתף, עבורי כל העולם, במצבים הטובים והרעים, הוא התגלות של הבורא. אני נהנה מכל ההתגלויות שלו מפני שהוא אחד, ואין דבר אחר חוץ ממנו. למען המצב הזה כדאי לחיות, זו הרגשה של נצחיות ושלמות, ולמרות שהאדם עדיין לא מושלם היא מתגלה לפניו.

שאלה: האמנם כל מה שסביבך זו התגלות הטוב של הבורא?

תשובתי: בוודאי, הדבר דומה למשל על עשיר גדול שהיה לו בן יחיד רך בשנים, והעשיר נאלץ לנסוע למרחקים, ומחשש שמא בנו יפזר את רכושו, בנה מרתף גדול עמוק באדמה, והטמין בו את כל הזהבים והאבנים הטובות והמרגליות, וגם את בנו הכניס שם.

ויקרא לעבדיו הנאמנים לו, ופקד עליהם שישמרו את בנו שלא יצא מן המרתף, עד שימלאו לו עשרים שנה. ובכל יום יורידו לו מכל מאכל ומשקה, אך בשום אופן לא יורידו לו אש ונרות. ושיבדקו את הקירות מכל סדק שלא יפלו שם קרני השמש. ולמען בריאותו יוציאו אותו מן המרתף בכל יום למשך שעה אחת ויטיילו אתו בחוצות העיר, אבל בשמירה מעולה שלא יברח, וכשימלאו לו עשרים שנה, אז תתנו לו נרות ותפתחו לו חלון ותניחו לו לצאת.

מובן שצערו של הבן היה עד אין קץ, ומכ"ש בעת שטייל בחוץ, וראה שכל הנערים אוכלים ושותים ושמחים, בלי שמירה ובלי זמן קצוב, והוא נתון בבית כלא, ורגעי אורה ספורים לו, ואם היה מנסה לברוח מכים אותו בלי חמלה. ויותר הוא נדאב ונדכא בשמעו שאביו בעצמו הסיב לו כל היגון הזה, כי המה עבדי אביו עושים פקודת אביו. כמובן שחושב, שאביו הוא האכזר הגדול מכל האכזרים הקדמונים, כי מי שמע כזאת.

ביום שמלאו לו עשרים שנה, שלשלו העבדים אליו נר אחד כמצות אביו, לקח הנער את הנר והתחיל להסתכל מסביבו, והנה מה הוא רואה, שקים מלאים זהב וכל סגולות מלכים. רק אז הבין את אביו, שהוא רחמן אמתי, וכל מה שטרח לא טרח אלא בשביל טובתו, ומיד הבין שבוודאי העבדים יניחו לו לצאת חפשי מהמרתף, וכן עשה, יצא מהמרתף וכבר אין שמירה, אין עבדים אכזריים, אלא הוא עשיר נעלה על כל עשירי ארץ.

גם אם נדמה לבן, שהאב נהג בו באכזריות, למעשה הדברים תוכננו בקפידה, תוך הבנת טבע האדם  והצורך להכין את בנו למלוכה נצחית ומושלמת, בעולם נצחי.

מתוך שיעור וירטואלי, 31.03.2019