כל העולם בתוכי

"וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-שְׁמוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט, עַל-לִבּוֹ–בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ: לְזִכָּרֹן לִפְנֵי-יְהוָה, תָּמִיד. ל וְנָתַתָּ אֶל-חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט, אֶת-הָאוּרִים וְאֶת-הַתֻּמִּים, וְהָיוּ עַל-לֵב אַהֲרֹן, בְּבֹאוֹ לִפְנֵי יְהוָה; וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-מִשְׁפַּט בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל עַל-לִבּוֹ, לִפְנֵי יְהוָה–תָּמִיד. לא וְעָשִׂיתָ אֶת-מְעִיל הָאֵפוֹד, כְּלִיל תְּכֵלֶת. לב וְהָיָה פִי-רֹאשׁוֹ, בְּתוֹכוֹ; שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב מַעֲשֵׂה אֹרֵג, כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה-לּוֹ–לֹא יִקָּרֵעַ. לג וְעָשִׂיתָ עַל-שׁוּלָיו, רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי–עַל-שׁוּלָיו, סָבִיב; וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם, סָבִיב. לד פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן, פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן, עַל-שׁוּלֵי הַמְּעִיל, סָבִיב. לה וְהָיָה עַל-אַהֲרֹן, לְשָׁרֵת; וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְהוָה, וּבְצֵאתוֹ–וְלֹא יָמוּת." ספר "שמות", פרק כ"ח, פסוקים כ"ט – ל"ה (פרשת תצווה).

מדובר על צורות שונות של הרצון לקבל המתוקן, שהופכות ללבושים המתלבשים ישר על הגוף, על האגו שלנו, והם מסמלים צורות שונות של תיקון.

למעשה, כל העולם העשיר שלנו על כל צליליו וריחותיו הוא הרצונות הפנימיים שלנו שמתגלים רק אחרי שיוצאים כלפי חוץ. הרי אנחנו לא מרגישים צלילים וריחות עד שלא פולטים אותם החוצה, לכן אנחנו תופסים את העולם מחוץ לעצמנו. בתוכנו אנחנו לא יכולים להרגיש כלום.

בעולם קיימים מיליארדי אובייקטים והתרשמויות שאני לא הייתי מגלה אם הם היו נמצאים בתוכי. וכאשר הם נמצאים מחוץ לי, מנותקים ממני, אז אני רואה אותם יותר ברור ויכול לעבוד על התיקון שלהם. אבל לשם כך עליי להבין שכל מה שנמצא מחוץ לי הוא אני, הפנימיות שלי.

לכן, לכל מה שקיים מחוצה לי עליי להתייחס כמו לדבר פרטי שלי ולהיות מוכן לתקנו.

שאלה: אם האדם יקבל זאת כנוסחה וכל הזמן יחזור על כך שכל העולם נמצא בתוכו והוא זה העולם, האם אז הוא יוכל לשבור את הקיר למימד הרוחני?

תשובתי: לא, זה לא מספיק. אני בעצמי לא מסוגל לשבור כלום. עליי למשוך על עצמי את האור העליון. ואפשר לעשות זאת רק אם אני עובד נכון עם האור, בתוך הקבוצה יחד עם החברים. כשאני הופך להיות דומה לאור כלפי הזולת לפחות במשהו, אני משתנה בהדרגה.

על ידי תיקון היחס שלי כלפי הזולת לפי העיקרון "ואהבת לרעך כמוך", אני מעצב תפיסת עולם נכונה. ואז כל העולם כאילו נכנס לתוכי, מקרב אותי אליו, כולל אותי בתוכו.

מסתבר, שמצד אחד אני תופס את העולם כקיים בתוכי ולכן אני תופס כל פרט בבריאה ברזולוציה מאוד חדה. מצד שני, יחד עם זאת הוא נעשה חלק בלתי נפרד ממני ולכן אני מתמזג עם כל העולם אבל כשהוא כבר נמצא בתוכי.

נדמה לאדם שהוא נמצא בעולם עצום. אבל כאשר הוא מתחיל בהדרגה לכלול בתוכו את העולם שלנו ויחד עם זאת שומר על הרזולוציה, על המרחק בינו וכל חלק אחר בעולם, אז הוא מתנפח, מתלבש על העולם הזה וכל העולם נמצא בתוכו.

החיבור של כל הבריאה למערכת אחת הוא התפיסה הנכונה.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 28.08.2013

ידיעות קודמות בנושא:
לברר את האמת בלב של עצמך
היכן כאן הדלת?
לימוד העולם זה לימוד האדם