כל המקובלים – בינינו

כנס WE! העולמי בניו-ג'רזי, שיעור מס' 5

כולנו שקועים בתוך הכוח של הבורא. הנקודות שבלב שלנו נעות בדומה למטענים קטנים בשדה אלקטרומגנטי, מכוונות על ידו, בהתאם לחוק השתוות הצורה. כשאני מדמה את עצמי לשדה הזה בהשפעה שלי, אני נע לכיוון המרכז שלו, אל עולם אין-סוף. ולהיפך, ככל שההידמות וההשתוות שלי קטנים יותר, כך אני נע רחוק יותר לעבר הפריפריה, לעולמות אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה.

הנקודה שבלב שלי נמצאת מחוץ לכל העולמות האלה, ולפניי נמצאת הקבוצה. היא כמו מעלית: כשאני מתחבר איתה, אני מתחיל לעלות יחד איתה, ותוך כדי העלייה אני מגלה, שהיא הסביבה שלי, שנמצאת בדרגת עולם העשיה, אחר כך יצירה, אחר כך בריאה, אצילות, אדם קדמון. ולבסוף אני מגלה אותה כמלכות של עולם אין-סוף.

תמיד אני נמצא ב"עטיפה" הזאת של הקבוצה. כשאני עולה יחד איתה, אני פתאום רואה, שלא החברים הם שסובבים אותי, אלא הנקודות שבלב. הן מופיעות לפניי, ואת הגופים כבר אינני רואה.

אחר כך, במידה שאנחנו עולים מעולם העשיה לעולמות יצירה ובריאה, אני פתאום מגלה בינינו את הרב"ש, בעל הסולם, וגם את המקובלים האחרים מהזמנים הקדומים יותר: את האר"י, הרמב"ם, הרמב"ן, רבי שמעון ועוד, עד לאדם הראשון. אנחנו נרגיש ונראה את הנשמות האלה בין הנקודות שלנו.

הרי אנחנו למעשה מגלים את המערכת הכללית. בתוכה אנחנו מגלים גם את כל הנשמות שעדיין לא תיקנו את עצמן. מצד אחד, אנחנו רואים אותן מתוקנות, כפי שהן בפנים, ומהצד השני אנחנו מרגישים שהן עדיין אינן מכירות בכך. ואז אנחנו מבינים למי ואיך צריך לעזור. כך גם בגוף חי, אם מתגלה בעיה באיבר כלשהו, כל הגוף מגיע לעזרתו. וכך אנחנו עולים גבוה יותר ויותר.

חשוב להבין: אנחנו התאספנו כאן לא במקרה, מדובר על גילוי המערכת. איננו יכולים לשנות את הקשר שלנו, את התלות ההדדית שלנו, ולכן כל אחד צריך להעריך מאוד את האחרים. הרי אנחנו תלויים זה בזה, כולנו שייכים לאותה שכבת הנשמות שעולה עכשיו ומיתקנת. איננו יכולים להרשות לעצמנו להתפזר. להיפך, אנחנו צריכים להדק את השורות ביתר צפיפות, ובכך לזרז ולהאיץ את התיקון.

מתוך שיעור מס' 5 בכנס ניו-ג'רזי, 01.04.2011

ידיעות קודמות בנושא:
העבודה המעשית של שקיעה משותפת
נשמה אחת לכולם
להחיות את עצמך