קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כשאנחנו מגיעים לעולם אין-סוף, הרע העצום והטוב העצום מתחברים עבורנו לאחד. את כל מה שרק יכול להופיע בנו, בכולנו יחד, אנחנו מעבירים מהרגשת הרע להרגשת הטוב, מפני שאנחנו לא מנסים לעבוד עם זה בצורה אגואיסטית.
בעיקרון מדובר על שיטה פסיכולוגית. אין בה שום דבר אחר. רק שאם בפסיכולוגיה הרגילה אנחנו עובדים עם האדם ומנסים ללמד אותו שיטות מסוימות שמאפשרות לו להקל על חייו, כאן יש לנו עסק עם האור שמתקן אותנו. אני לא יכול לשנות את עצמי בעצמי, להעלות את עצמי ל"צמצום א'", ולאחר מכן, למעלה מ"צמצום א'", להרכיב "מסך" על האגו, שיכוון אותו להשפעה, לתכונה הדומה לבורא. אני לא עושה את זה בעצמי – אני מזמין על עצמי את האור העליון והוא מבצע זאת. כאן טמון ההבדל בין הפסיכולוגיה המסורתית לפסיכולוגיה העליונה שלנו: אנחנו משנים את הטבע שלנו.
הפסיכולוגיה הרגילה עובדת בתוך הטבע שלנו ואנחנו עובדים מעליה, כלומר, אנחנו משנים את התכונות המקוריות, הטבעיות, האגואיסטיות שלנו לתכונות ההפוכות. זהו כל העיקרון.
מכאן צריך להיות מובן כל כוח הקבוצה, שבלעדיו אי אפשר לעשות את זה. אני אף פעם לא יכול לקבוע מהו האור, מהי התנועה לקראת הבורא, מהי התגלות התכונות שלו. רק הקבוצה מראה לי את זה. אם אני מתחבר איתה, זה אומר שאני קרוב יותר לבורא: אם אני מתרחק ממנה, זה אומר שהתרחקתי ממנו. אם אני מנסה לדכא בתוכי תכונות שונות, זה אומר שאני קרוב יותר אליו. אם אני הולך עם הזרם של אותן המחשבות שמופיעות בי, זה אומר שאני רחוק יותר ממנו. אם האדם בתוך עצמו, זה אומר שהוא רחוק יותר מהבורא. אם הוא בתוך הקבוצה (ולא חשוב איזו קבוצה), הוא קרוב יותר לבורא.
בדיוק לשם כך ניתנה לנו הקבוצה, בדיוק בשביל זה קרתה השבירה, כדי שנתחיל לאסוף את עצמנו מתוך הרסיסים, ובאופן כזה, אפילו בהיותנו נמצאים בעולם שלנו, בניתוק מהעולם העליון, היינו מבחינים מה שייך לתכונות הרוחניות ומה לא.
בצורה כזאת, כבר בדרגת העולם שלנו, כלומר, ברצונות ובכוונות הנוכחיים, אני יכול לעסוק בתיקון של עצמי.
מתוך שיעור מס' 4 בכנס בליטא, 24.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להיענות להזמנתו של הבורא
תקופת ההכנה – אשרת הכניסה לחיים הרוחניים
הפסיכולוגיה של האלטרואיזם
