דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / כך לא ארגיש מבוייש

כך לא ארגיש מבוייש

מיכאל לייטמן

איסור על הנאה עצמית לא אומר שאסור ליהנות למען השפעה.

משל "האורח ובעל הבית", האורח אומר לבעל הבית: "אני לא אוכל אצלך אפילו פירור".

"הכיצד?" – מתפלא בעל הבית – "אני כל כך השתדלתי, כל כך רציתי לרצות אותך. בבקשה, תעשה לי טובה, תאכל לפחות קצת, אם לא למענך, אז לפחות למעני".

וכאן האורח מבין, שההנאה מהסוג הזה לא תהיה הנאה עצמית כלל, אלא השפעה לבעל הבית. במקום בושה הוא מרגיש עכשיו כבוד ורגשי אשמה: "אז מסתבר שבעל הבית אוהב אותי, ובאמת נמצא בצער מזה שאיני מקבל את הכיבוד. אז למה שיסבול?".

למעשה האדם היה מאוד רוצה לטעום את המנות, אבל הוא לא יעשה זאת בשום פנים ואופן למען עצמו. עליו להזמין את הרצון הקודם עם כוונה חדשה – לרצות ליהנות אבל למען בעל הבית.

התיאבון שמתעורר בי עכשיו לא נובע מהרצון שלי. אני הסתכלתי בליבו של בעל הבית וראיתי כיצד הוא אוהב אותי, וכיצד אני יכול לגרום לו הנאה בכך שאני יהנה מלקבל ממנו. עכשיו הרצון שלי לאכול בכלל לא משחק תפקיד, הוא רק אמצעי להתקשרות בינינו.

בתחילה הייתי מבוייש, אבל עכשיו הבורא מאפשר לי לבצע השפעה. הבורא ברא אותי כזה, הוא נתן לי רצון ליהנות ומילוי, אני מנצל את הכל בכדי ליהנות.

מתוך שיעור על מבוא לספר הזוהר, 25.12.2009

רשומות קודמות בנושא:
האורח ובעל הבית עולים דרך כל העולמות
האני החדש והישן
כיצד נשבר הכלי?

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest