קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אמרת, שהאדם זה הרגשה ושׂכל, וכל מה שמתרחש אינו תלוי בו, הוא רק רואה את התוצאה. אז מה זה אומר לחפשׂ את כל מה שמתואר בזוהר, בתוכנו?
תשובתי: עכשיו אני קורא או שומע זוהר. לפי מהלך הסיפור מצטיירות לי כל מיני תמונות, מלאכים, בני אדם, נופי טבע. מדוע אני תופס את זה כתמונה חיצונית, במקום להגיב לזה ברגשות ובשׂכל שלי, כדי לראות מיד את הכל בתוכי?
מבחוץ אין דבר, כל המציאות נמצאת בתוכי. אז למה אני מרגיש אותה מבחוץ? מאחר ואני עדיין לא מאחֵד את כל המציאות עִם עצמי, לא מחשיב אותה כחלק בלתי נפרד ממני. מדוע? מפני שאני מתייחס אליה באופן אגואיסטי, בכך שמחלק את החלקים שלה לפנימיים, שהם יותר חשובים עבורי, ולחיצוניים שהם פחות חשובים, לכאלה שבכלל לא חשובים או שדוחים אותי. כזאת היא צורת התפיסה המקולקלת שלי. אז מה עליי לעשות?
אני צריך לומר לעצמי את הדברים הבאים:
- הזוהר מדבר רק על המצבים הפנימיים ועל התכונות שלי, ואין חוץ ממה שמתרחש בתוכי דבר. אדם הוא עולם קטן, הכל נמצא בתוכו.
- כל מה שאני רואה שכאילו מתרחש מחוץ לי, מוסבר על ידי התפיסה המקולקלת שלי. אם אני אתקן את עצמי, אז אראה הכל בפנים.
כלומר הפער בין מה שאני מתאר לעצמי שקראתי בזוהר כמשהו שכאילו נמצא מבחוץ ובין זה שהייתי תופס את הכל כנמצא בתוכי, הפער הזה מראה לי את הקלקול שלי.
לכן אני צריך להשתדל למצוא בתוכי את צורת התפיסה הנכונה ולהתפלל, לבקש, שהיא תתעורר בי. זה נקרא להשׂיג ולהבין את הנקרא, כמו שבעל הסולם כותב בהקדמה לתלמוד עשר הספירות, בסעיף קנ"ה: "אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם". אני משתוקק לראות את התמונה הזאת בצורתה האמיתית, ועל ידי המאמצים שלי מקרב אותה בהדרגה אליי.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 24.05.2011
ידיעות קודמות בנושא:
גלו את הזוהר בליבכם
ברגעי הקשר עם הכוח העליון
"משקפיים" לקריאת הזוהר
