קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אני מחשיב את מה שכתוב בספרים ובסידור, מפני שאמרת שזה נכתב על ידי מקובלים, "אנשי הכנסת הגדולה", אבל אני מתאר לעצמי את הכתוב בצורות גשמיות לגמרי. כיצד עליי לפנות לבורא, האם עליי להתפלל אליו אם איני מרגיש אותו?
תשובתי: אנחנו לא מרגישים את הבורא ולכן מתארים אותו בעל כורחנו בצורות גשמיות. לכן, אם אנחנו רוצים להשיג אותו, או לפחות לתאר לעצמנו בצורה נכונה למי לפנות, על מנת לפנות באמת אליו, עלינו להתקרב מראש להבנה "מי הוא", כלומר להתחיל להשיג את התכונות שלו. צורך הגילוי של הבורא לאדם, נברא העולם הזה, שמתוכו אנחנו מתחילים באופן הדרגתי, במידה שנרכוש את תכונת ההשפעה, כלומר ההידמוּת לבורא, לצייר בתוכנו דימויים נכונים שלו, לפי הכלל, "מאהבת הבריות לאהבת הבורא".
אם נעשה זאת בכל צורה אחרת, אנחנו לא פונים לבורא, אלא להופכיות שלו, לאגו שלנו, ל״פרעה״. בפנייה כזאת, אנו מבקשים ממנו מילויים גשמיים ולא רכישה של תכונת ההשפעה והאהבה. לכן, כותב ״בעל הסולם״, שתחילה עלינו לתאר לעצמנו את הבורא, ואחר כך להתפלל אליו. רק במידת המאמצים שמכוונים לקשר עם החברים, שמעוררים ומושכים השפעה של ״אור מקיף״, אור התורה שמחזיר למוטב, למקור, לתכונת ההשפעה והאהבה, מתגלה באדם "דמות הבורא". הוא מתגלה ככוח עליון יחידי, בדומה לאופן שבו נוצרת דמות ההורים בילד קטן, כמשהו שלם, בטוח, מגונן, מקור של עצמו ושל כל העולם מסביב.
מי שמתחיל ללמוד את חכמת הקבלה מתנתק מהגישה הדתית לבורא, אם חונך כך, ונראה כמי שעוזב את הדרך הדתית. לאחר תיקון דרגת האגו הראשונה של התלמיד, בתיקון עצמו בקבוצת חברים, בהתקרבות ביניהם, תוך כדי ביצוע הוראות של המקובלים בקשר בין החברים בקבוצה, ובכך שהוא מושך על ידי ניסיונות ההתקרבות שלו אל החברים את המאור המחזיר למוטב, האור המקיף, הוא מתקרב לביצוע הכלל העיקרי בתורה, "ואהבת לרעך כמוך". בהכרח ורק תחת השפעתו של האור המקיף המציל והמתקן היחיד, מתחיל התלמיד להרגיש את נוכחותו של הבורא בעולם. כך, במידת ההידמות אליו, הלכו אבותינו בתיקונם ובהשגת הבורא.
לאחר מכן מגיעה ״תקופת הבנים״, כאשר הרגשת הבורא, דרך התלכדות בקבוצה, הופכת מוחשית יותר. מופיע דחף של פנייה אליו, המורגש כמקור כל החיים וכל התכונות והמעשים של האדם. כך, האדם הופך לגמרי "מכוון" לקשר עם הבורא, מפני שהוא מרגיש שהבורא מנהל את כל המחשבות, הרצונות והפעולות שלו. לאדם אם כך, נותר רק לבקש מהבורא את הבחירה הנכונה שלו במחשבות, ברצונות ובפעולות, מפני שהוא רוצה כביכול לעקוף את הבורא, בהשתוקקות שלו להידמות אליו. התקופה של תיקון טבע האדם נקראת "תקופת הבנים" ועליה נאמר, "ניצחוני בניי", כלומר בהשתוקקות שלהם להיות דומים לבורא הבנים ״עוקפים״ אותו.
