כיצד להתדפק עד הלב?

חומר הבריאה, כלומר אנחנו, הוא רצון ליהנות. איננו יכולים לבצע אף פעולה, אם היא לא נדרשת לנו לקבלת תענוג. אנחנו פועלים רק על פי דרישת הרצון שנקרא "מקום".

נאמר: "אין האדם לומד אלא במקום שליבו חפץ", כלומר הוא לומד מתוך נחיצות, מתוך השתוקקות. במקרה כזה, מה התועלת מזה שאני יושב ומנסה לבנות בתוכי איזושהי כוונה מיוחדת? הרי זה הכול שקר. הלב שלי רוצה את שלו ואני אפילו לא יודע מה בדיוק. אז לא יותר טוב פשוט לקרוא את הטקסט מבלי לקוות להתדפק עד הלב? כיצד עלינו לשנות את הרצון אם אנחנו בעצמנו זה אותו הרצון?

ובתשובה המקובלים אומרים: אתם חייבים להתאחד, להיכלל זה בזה, למצוא רצון משותף של כולם ולהגביר אותו, לשנות אותו, לשנות את כל הכוונות והמטרות שלכם בעזרת הסביבה. כל השאר אינו תלוי בכם. במאמר "בחירה חופשית" בעל הסולם מסביר, שבהיכללותנו בקבוצה אנחנו "זורמים" יחד איתה ובכל נמצאים תחת השפעתה. כך אנחנו השגנו את שלנו, כי הרי עכשיו אנחנו פועלים לפי רצונו של הרצון החדש שנרכש מהקבוצה.

פעם אחר פעם האדם משתדל להתחבר עם הקבוצה , והרצון שלו משתנה. הודות לכך הוא יגיע ללימוד עם דרישה אחרת וימשוך באופן קבוע אור עליון מתחדש שישנה וימשוך אותו למטרה יותר ברורה, למדרגה יותר עליונה. אפילו שהרצון שלי הוא אגואיסטי: אני רוצה את כל התענוגים מהעולם הזה ומהעולם הבא, אין לי שום עניין מהאחרים ומהבורא, למרות שבאותו הזמן הקבוצה מסביבי מדברת על דברים גבוהים.

מנקודת מבט רוחנית, קיימת אפשרות שכל החברים שלי הם שקרנים ורמאים, אך מדברים יפה ואני מתפעל מדבריהם. כתוצאה מזה יחד עם הרצונות האגואיסטים שלי, אני בלית ברירה מקבל מהקבוצה כיוון חדש להשפעה, רוצה להיכלל, מתחיל להעריך את האיחוד. אם אני ארצה או לא אני סופג מערכי הקבוצה. החברים הופכים לחלק ממני והכוונה שלי משתנה.

ועכשיו, כשבזמן הלימוד אני רוצה את השפעת האור, הוא כמובן מגיע בתיאום עם ה"וירוס" שקיבלתי מהסביבה. כבר קיים אצלי משהו בנוסף לאגו העצמי, כיוון חדש למטרה שקודם לא רציתי ולא יכולתי אפילו לחשוב עליו. הקבוצה מחייבת, כי הרי בשורשנו אנחנו מחוברים לנשמה אחת, לכן אני חדור מרצונות החברים, הם משפיעים עליי.

מתוך שיעור על הקדמת ספר הזוהר, 17.11.2010

ידיעות קודמות בנושא:
מעלה במדרגות הכוונות
כוונה כה פשוטה
סוד הקבוצה