כיצד להסתדר עם חוק הטבע?

בהקדמה לתלמוד עשר הספירות אות ד', כתב בעל הסולם: "שם הבורא את ידו של האדם על גורל הטוב. ודבר הבחירה של האדם היא רק לעניין החיזוק". הבורא מביא את האדם לחברים, ללימוד, וכל השאר תלוי בו. אל תצפה שמישהו יעשה את העבודה במקומך, עליך לברר את כל האמצעים ולבנות אותם נכון.

"אבל אני עדיין לא מבין כלום! אני לא יודע ללמוד, אינני יודע כיצד להתייחס לחברים, מתבלבל בפנימיות וחיצוניות…", אתה יכול לבכות לאימא, כיוון שלחוק הבריאה לא באים בטענות. זה חסר הגיון יותר מלהתנגד לחוק המשיכה.

הבורא הוא חוק הטבע, השפעה מוחלטת. אם אתה מתאים לו, טוב לך, ואם לא, רע לך במידה המתאימה. שניהם בהתאם לרמת ההתפתחות שלך. כך גם בעולם שלנו, אנחנו מתייחסים בהתאם לילדים, לנערים, למבוגרים ולזקנים. בטעות אנחנו מתארים לעצמנו את הבורא, אנחנו מייחסים לו אנושיות כלשהי, מעניקים לו רגשות שמאפיינים אותנו. אנחנו מנסים "לשבור" אותו, מקווים שהוא יתחרט. זהו פגם רציני שנובע מהטבע האגואיסטי שלנו.

מאז ימי קדם האנשים חוזרים על אותה הטעות, הם מעתיקים את תכונותיהם לעולם הסובב אותם. אפילו מחיות הבית אנחנו דורשים תגובות רגילות, ובכלל מכל דרגות הטבע, כולל המדבר, אנחנו מצפים שידמה לנו, שיתאים למושגים שלנו. בזה חכמת הקבלה שונה במהותה מכל הדתות והאמונות. נאמר "חוק נתן ולא יעבור", "אני הויה לא שיניתי". האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, וכל השינויים נעשים בכלים בלבד. או שאתה מבקש מהבורא שישתנה, או שאתה יודע שאתה צריך להשתנות בעצמך.

התפילה שלך קשורה אליך. להתפלל זה אומר לדון את עצמך ולהשתנות. רק כך אתה תגרום תגובה שונה מצד החוק שאינו משתנה, זהו כל העניין. דתות אינן מדברות על שינוי האדם, הן מציעות לך "לשחד" את הבורא על ידי פעולה מכנית, או על ידי בקשה נלהבת. האנשים מקווים שזה יעזור להם, למרות שההיסטוריה מצביעה ההיפך. חכמת הקבלה אומרת שעליך להשתנות ולא על מישהו אחר. תמשיך לפנות לבורא כמו קודם, אך מסיבה שונה לחלוטין, זהו רצונו ואתה עושה זאת למרות רצונך.

אתה ניצב לפני האור. כשאתה משתנה ומשתווה לו בתכונות, אתה מתחיל לקלוט את השפעתו, שקודם הייתה מחוץ להרגשה שלך. אתה הופך להיות כלי לאור עד שהוא ימלא את כולך. לצפות לאור זה לא אומר לחכות לחסדי השמים. תעשה תנועה פנימית לקראתו, תרצה להשתנות, אז הוא ישפיע עליך. כל השינויים באור שאנחנו רואים, הם שינויים בנו.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 17.12.2010

ידיעות קודמות בנושא:
לשוות חשיבות לבורא
לא כדאי לחכות לחסדי הטבע
אדם עם "חוש טעם" מפותח