כחץ שעף היישר אל המטרה…

אני צריך לפתח רגישות מספקת כלפי הרע, כדי שלא אתנתק ולא אברח ממנו כשרע לי, ולא אחפשׂ את הנעימות עבורי. האם אני אוכל בעזרת הסביבה להחליט גם בלב וגם בשׂכל, שטוב זה חיבור ורע זה פרוד?

אם אני מרגיש שבמקום כלשהו בלב או בשׂכל חסר לי יחס כזה, אז הרגשת החיסרון הזאת מולידה בתוכי תפילה. וזוהי התפילה היחידה שעליה מגיב האור העליון, מפני שהרצון הזה מכוון בדיוק אליו. אז האור העליון מתחיל להשפיע עליי, ואנחנו מתחילים לעבוד יחד איתו בכך שהתחברנו.

אני דורש ממנו, שייתן לי יותר ויותר הכרת הרע שלי, שנקראת ניתוק מהזולת. והאור העליון פועל בתגובה על נחיצות כזאת שלי. הרי הוא נמצא במנוחה מוחלטת ותמיד מוכן, והדרישה שלי תואמת בדיוק לטבע שלו. וככל שאני מעורר את עצמי יותר, כך ההתרשמות וההתפעלות שלי מהאור העליון הופכת לחזקה יותר. הוא אינו משתנה, אלא אני הוא שמשתנה!

הרצון שלי מגדיל את ההתפעלות שלי מהאור, ולכן נאמר, שהאור מאיר לי חזק יותר. כך אני מקבל תשובה על התפילה שלי. ובדיוק בהתאם לתפילה, תגיע התשובה. לא פחות ולא יותר…

לכן על האדם לברר ולסדר את כל הרצונות שלו, להביט עליהם מהצד, כחוקר חיצוני אובייקטיבי ביחס לעצמו, להתעלות מעל לרצון הזה ולברר, איזה רצון נחוץ לו, כדי לבוא במגע עם האור. וזה יהיה רק רצון לחיבור!

מפני שהאור בכוונה שבר את "הכלי" הכללי, את הרצון, ורק במטרה הזאת פועל, כדי לחבר חזרה את כל חלקיו. ואם לאדם קיים כזה רצון או שהוא מתקרב אליו, אז זה סימן שהוא הולך לקראת האור. ואם בינתיים הוא מתפזר לכל מיני כיוונים אחרים, אז עליו לדעת, שאין מה לחפשׂ שָם, האור לא קיים שָם!

נאמר: "ישראל (אדם המשתוקק "ישר אל הבורא"), אורייתא (אור התיקון) וקוב"ה חייבים להתחבר לשלם אחד. כלומר החץ חייב להיות מכוון בדיוק אל המטרה, בהתאם להרגשה ובירור של האדם. כל פעם צריך להשתדל לכוון את עצמך כמה שיותר במדויק לכיוון האור, כדי שהרצון שלי והרצון שלו, יעמדו בדיוק זה מול זה. אז אנחנו נעבוד על אותו הגל, אני אבקש ממנו את מה שהוא רוצה לתת לי, ואז זה יקרה…

זו תהיה התפילה האמיתית וההתקדמות המהירה ביותר שלי. הכוונת שלי תהיה מתואמת עם המטרה, ואני אירה כמו חץ.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 10.05.2011

ידיעות קודמות בנושא:
כאן חופש הבחירה שלי
להתקרב זה לזה
בקשה שלא ניתן לסרב לה