קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אתה אומר שכולנו מקושרים ברשת אחת, כולנו כמו נשמה אחת גדולה. בימינו הנושא הזה מדאיג רבים מאוד בעולם: באינטרנט יש המון ידיעות על מחקרים מסוג זה והרבה מאמרים. לאנשים יש תחושה, שכולנו חלקים של מערכת אחת גדולה. האם אנחנו באמת חלקים של נשמה אחת?
תשובתי: כולנו נשמה אחת. נשמה זה רצון גדול לחיות, להתקיים, רצון שאופייני לכל הדרגות של הטבע. בטבע הדומם, כל אטום וכל מולקולה רוצים להתקיים, לשמור על החיבור שלהם. כדי להרוס איזה חיבור, חייבים להשקיע אנרגיה, חום או לחץ, כי כל חלק של הטבע שואף לשמור על עצמו. האינסטינקט של שמירה עצמית נקרא רצון לקבל, ליהנות, לשמור על עצמו. במידת ההתפתחות, כל מיני חומרים מתחברים ביניהם, בכך שמגדילים את כמות החלקים הכלולים בחיבור, ואחר כך את האיכות שלו, וכך מתפתחים החיים על פני כדור הארץ. בהדרגה, מאמבות ואורגניזמים פרימיטיביים, התפתחו כל היצורים המורכבים שחיו תחילה במים, ואחר כך יצאו ליבשה.
אנחנו רואים, שכל החיים נובעים מאיחוד של חלקים, דווקא החיבור שלהם מוליד התפתחות כמותית ואיכותית בדרגה יותר ויותר גבוהה, עד שזה מגיע לאדם. הגוף הפיזיולוגי של האדם מורכב באופן בלתי רגיל מכמות עצומה של מרכיבים. אבל חוץ מזה, יש בו יכולת ייחודית של תפיסת עולם שׂכלית ורגשית, מה שאנחנו מכנים השׂכל והלב האנושיים. על ידי השׂכל והלב, האדם יוצא מעבר לגבולות של הגוף שלו, כך שרוצה להשיג את מה שלא שייך למדידה התלת-מימדית שלנו, הוא שואף לצאת למרחקים עצומים, לצאת לחלל, לבצע קפיצה בזמן ובמרחב. וכל זה הודות לרוח הפנימית האנושית, שהמורכבות שלה כבר לא נקבעת על ידי אטומים ומולקולות, אלא על ידי תחושות מעבר לחומר. כל ההתפתחות הגשמית והכביכול "רוחנית", מתרחשת בזכות ארגון יותר מורכב, חיבור יותר גדול, הופעתם של קשרים חדשים.
ההתפתחות הזאת דומה לאבולוציה של מחשבים. המחשבונים הראשונים היו מכאניים לגמרי, על גלגלי שיניים. אחר כך הם התפתחו, נהיו תחילה חשמליים ואחר כך אלקטרוניים. אבל הכול נובע מפעולות פשוטות עם אפס ואחד. כמו גם בחיים שלנו, יש פלוס או מינוס. פלוס גדול, זה הרבה אֵחדים, ומינוס גדול, זה הרבה אפסים. אבל זוהי מידת מדידה יחידה, כי כל השאר נובע מחיבור שחוץ ממנו אין כלום. כל המורכבות והנצחיות של הבריאה, כל הגדלות של המוח האנושי, נקבעת על ידי זה שבמוח יש מיליארדי תאים, שכל אחד מהם, או שהוא מינוס או שהוא פלוס, אפס או אחד. אבל כשהם מתחברים יחד, הם מאפשרים לנו לרשום מידע בכמות אין סופית ולהשוות אותו בינו לבין עצמו. כתוצאה מהשוואה של מידע רגשי ושׂכלי, מופיעה תפיסת עולם אנושית יותר ויותר מפותחת.
המשך יבוא…
