כוח הפיוס

ולכן כל הבקשות והתפילות שלנו, כל הבלבול שלנו, כל החיפושים והמחשבות, דרך כל מיני השיטות המיסטיות, הדתיות והאחרות, יביאו בסופו של דבר את האנושות לנקודת האמת, כך שרק הכוח היחיד הזה שהתגלה בינינו ייצור את הקשר וההשלמה וישכין את השלום.

מה שחשוב זה עד איזו מידה אנחנו מפרסמים בסביבה שלנו את השיטה הזאת לגילוי האיחוד, שעליו נאמר: "אין עוד מלבדו", "אחד יחיד ומיוחד", "ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא". בסופו של דבר, הכוח היחיד שנמצא בינינו הוא זה שצריך לאחד את שני הכוחות המנוגדים שמתגלים: "הוא" ו"אני". דווקא הגילוי שלו הוא שמחבר אותם לשלם אחד.

לפניי פועל כוח ההשפעה, האור שבא מהבורא. אני הוא כוח הכלי, הכוח השני, שמנוגד לו. אז מה יכול לאחד אותנו: את כוח הקבלה שלי ואת כוח ההשפעה שלו? הרי שני הכוחות שייכים ומצייתים לבורא. וגם – אני הוא יציר כפיו, הפעולה שלו. אז איזה עוד כוח נוסף אנחנו צריכים?

הכוח השלישי הוא הגילוי שלו עצמו, זוהי מדרגה גבוהה יותר מהדרגה של שני הכוחות המנוגדים. תמיד הכוח השלישי מתגלה כעליון יותר. כל זה קורה גם בעולמנו: לאחר שהסתבכתי בסתירות וניגודים, אני נופל לבלבול ומבוכה, אך פתאום מתגלה לי שׂכל עליון יותר, הרגשה עליונה יותר, וכל הבעיות וכל הניגודים מסתתרים.

ולכן, על רקע הקונפליקט עם הבורא, עם האורות והכלים, עם הרשימות, עם הקבוצה – מה שתמיד יעזור לי להשיג את נקודת הפיוס עם כולם, זאת ההתגלות של המדרגה הגבוהה יותר. זה לא כוח ההשפעה שפועל בעולם שלנו כנגד כוח הקבלה, אלא הוא עצמו, העליון, המקור של שני הכוחות המנוגדים.