קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: דוד בראון, קצין מילואים שנלחם בעזה, כתב מכתב לאזרחים בעוטף, "יותר מדי הקרבנו מכדי שנוכל לחזור למה שהיה. בעורף אנשים התחילו שוב לדבר על פלגנות, הסתה ויש רעל באוויר ויש פער עצום בין הרעות והאחווה והחברות שאני חווה פה בחזית, לבין המחנאות שמבצבצת שוב בעורף. הפער הזה הוא בלתי נסבל, זו אחריות של העורף לוודא שהמציאות שאליה אנחנו נחזור משדה הקרב תהיה כזו של יחד ולא של פירוד. שאת הזעם נפנה לשדה הקרב, את הכאב נתעל להתייחדות לחיבוק, ואת התקוות נטפח יחד". מה הרגשתך כשאתה שומע את הדברים האלו?
תשובתי: שדבריו הם 100% אמת, ואין מה להוסיף עליהם.
הערה: אבל יש מחלוקות, אי אפשר להגיד שהן לא קיימות.
תגובתי: אני לא רוצה לשמוע עליהן עכשיו. במצב שלנו אין דבר כזה, לא יכולים להיות ויכוחים.
שאלה: אבל פה בעורף אני חושב כך, אתה חושב אחרת?
תשובתי: אנחנו צריכים להבין שאם אנחנו במחלוקת זה הורס אותנו, ואז שום הצלחה שתהיה לנו בחזית לא שווה.
שאלה: אבל איך אפשר לא להיות במחלוקת? אחד חושב כך, השני חושב אחרת.
תשובתי: שיסתמו את הפה גם אלה וגם אלה. אנחנו כרגע במצב מלחמה, אין עכשיו זמן למלחמות בין ימין לשמאל, בין מפלגה כזו לאחרת. במלחמה מפסיקים הכול ומפעילים רק את כוח החיבור כדי לנצח את האויב.
