קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כנס בסוצ'י. שיעור 3
קבוצת מקובלים אינה נבנית על ידי אוסף מקרי של אנשים, אלא אוספים אותה מלמעלה. הטבע הגלובלי בונה את הכול, כולל הקבוצה, סביבנו ובתוכנו.
עליי להתייחס לקבוצה כקהל אנשים מהעולם הזה, שנאספו עקב השפעת הכוח העליון, שיוצר עבורנו תנאים מיוחדים כדי שנשתדל להתחבר בינינו דרך רשת יחסים עליונים. עליי להתייחס לקבוצה כהצעה מהבורא להכניסני לחברה נעלה, ולעולם לא לשכוח זאת.
לפיכך, עליי לקבל את כל מי שבא לקבוצה כמרכיב רצוי, כל הזמן לטפח את היחס הזה, לחדד ולהחשיב אותו יותר ויותר.
אין לי דרך אחרת להתקשר לכוח העליון חוץ מהקבוצה. אם אני רוצה לדבר עם המדרגה העליונה, עליי לפנות לקבוצה כמודל המוצע לי לקשר עימי. דרכה בלבד אני יכול להעביר את עצמי למדרגה העליונה שנקראת "בורא", שיצרה אותי, את כולנו, את העולם כולו.
היחס הזה לקבוצה הוא מאוד חשוב! יש להבין שדרכה אני מדבר עם הבורא. מכאן החובה שלנו להתפלל עבור הרבים, לפנות דרך כולם לבורא, להתייחס לאחרים באהבה. כדי להתכוונן למדרגה הבאה, אל הבורא, צריכים להיות בינינו יחסים של שווים, על אף היותנו שונים.
אנחנו משתדלים ליצור מעצמנו דבר אחד שלם, שבו לא קיימים רצונות, כוונות, השתוקקויות וקשרים פרטיים, אלא הכול מתמזג לתוך טיפה אחת עד כדי כך שבתוכה אנחנו מאבדים את עצמנו ורוכשים את השכל של המדרגה הבאה, העליונה, את הרצונות והמחשבות שלה, שבהם אנחנו הופכים לדבר אחד שלם.
לפי החוק: "עשרה הופכים לאחד". לאחר מכן זה שוב מתפרק לעשרה (האגו גדל) ושוב מתחבר לאחד. וכך בכל 125 מדרגות העלייה שלנו.
כלומר, בכל מדרגה ניתנת לנו מטריצה, ואם אנחנו מעבדים אותה נכון, אז מתקשרים דרכה לבורא. רק שזה לא כמו שאנחנו עושים כאשר מתקשרים בטלפון או דרך המחשב, אלא עולים לרמה הזו בצורה רגשית ונכללים בקשר ישיר עם המדרגה. אז הבורא, היינו, המדרגה הבאה, מתחילה לחיות בתוכנו.
ההבדל היחידי הוא, שאם במדרגה שלנו, בהסתר, אנחנו לא מרגישים את הבורא, אז במדרגה הבאה אנחנו מרגישים את עצמנו ואת הבורא כדבר אחד שלם, הכולל את השכל של היקום כולו, אוסף כללי של התקשרות, תוכנית הבריאה. המצב הזה נקרא "דביקות" לבורא, ולאחריו ישנן 125 המדרגות הנותרות שבהן הדביקות עימו גדלה.
כדי לממש את האפשרות הזו שניתנה לנו בגלגול הזה של החיים, עלינו להתייחס לקבוצה ברצינות ולהתכוונן לממש את היחס שלנו לאחרים באופן קבוע. הרי כל יתר המעשים שלנו הרבה פחות מועילים לעלייה לדרגה הבאה מאשר מה שאנחנו יכולים לעשות בקבוצה.
אפילו היציאות שלנו לקהל הרחב עם ההפעלות למיניהן – אנחנו זקוקים להן רק בכדי שיגדל בינינו הצורך לחיבור. היציאה לאנושות יכולה להתבצע דרך אמצעי תקשורת שונים.
כל אלה הם עזרים, כיוון שבראש ובראשונה חשוב לי הקשר הישיר, הברור והנכון עם אותם החברים שנאספו על ידי הכוח העליון, ועליי לעבוד עמם בעל כורחי. אם זה היה נתון לשיקול דעתי, לא הייתי בוחר בהם לעולם. אני לא יודע למה אני זקוק להשגת המדרגה העליונה, לכן נותנים לי קבוצה שבה עליי לכוון ולסדר את עצמי בצורה נכונה.
יחד עם זאת, עליי להבין שכל היתר מכוונים נכון לחלוטין, ואני מהווה מיתר אחד מתוך מאה מיתרים שאותו יש לכוון בהתאמה לאחרים. אולם תחילה, אני חש את עצמי מכוון בצורה הטובה ביותר, ואף על פי שיוצא ממני צליל איום ונורא, הוא נדמה לי כמשהו נעים.
כמו אימא שמסתכלת על התינוק שלה והוא נראה לה הכי יפה, וכל העולם לא שווה כלום ביחס אליו, כך גם אני מתייחס לעצמי האהוב. כל היתר נראים לי לא מכוונים כלל, עד כדי כך שעליהם להתכוון בהתאמה אליי.
אבל במציאות הכוונון שלנו צריך להיות הפוך לגמרי. עליי לקבל את כולם וכל אחד ככלי המכוון בצורה מושלמת או אוסף תכונות נכונות לחלוטין. אני היחיד הלא מתוקן, וזה לא רק בקבוצה, אלא בכל העולם, ביקום כולו. אני היחיד שאותו צריך לתקן. לכן הכול נוצר בשבילי. כאשר האדם מתייחס כך לעולם, הוא יכול לומר: "בשבילי נברא העולם!".
יחסים כאלה בקבוצה יציבו אותנו מיד במצב הנכון – אני מודה לכוח העליון שהביא אותי לקבוצה. אני מודה על כך שהוא מראה לי כיצד אני מבקר את כולם, דוחה ושונא אותם. לחלקם אני מתייחס בצורה סבירה, כי אני חייב להתקשר עם אנשים אחרים, לקבל מהם, כדי להרגיש את עצמי טוב יותר.
ובהדרגה מכוון את המיתר: עוד קצת ועוד קצת – אני מביא אותו לצליל האידיאלי ביחס לקולן. הקולן הוא התנועה הכללית של הקבוצה, שבה כבר מורגש חלקית הצליל העליון. כאשר התנועה הכללית נכנסת להרמוניה, מתגלה בה המהות העליונה.
מתוך שיעור 3 של כנס סוצ'י, 14.07.2014
ידיעות קודמות בנושא:
קבוצה, זו ישות מיוחדת
מנוע תקין במכונה שבורה
קולן לכיוון הבורא
