כדי שהחמור יסתכל רק על הדרך

שאלה: למה "מלכות שמיים" היא משהו שאנחנו צריכים לקבל אותו כעול, בעל כורחנו?

תשובתי: מפני ששליטת ההשפעה מכוונת כנגד הרצון שלנו, נגד האגו שלנו, ולכן אנחנו תופסים אותה כמו נטל כבד, כמו עול.

קודם כל אני צריך לארגן לעצמי סדר כזה, שיהפוך עבורי למסגרת, לעול, כדי שאני אעבוד "כשור לעול וכחמור למשא". אני צריך לדעת שהעבודה הזאת שנואה על ה"חמור" (חומר/רצון) שלי. אני מתייחס לטבע שלי כמו לחמור, שאני בעל הבית שלו, שרוצה להטיל עליו את העול, את הרסן שנועל אותו ומחייב אותו לעבוד.

אני חוסם את עיניו ונותן לו את האוכל, ובכך אני יוצר הגבלות ומילויים, כדי לחייב אותו לבצע את הפעולות הדרושות לי. בצורה כזאת, אני לא הורג אותו ולא מעניש אותו, אלא עובד עם היצר הטבעי שלי בצורה מחושבת ומכוונת למטרה.

לא אני בעצמי מבצע את התיקונים, אלא האור. אני בסך הכול עושה את כל ההכנות כדי שה"חמור" שלי יבצע בדיוק את כל העבודה שבזכותה האור ישפיע עליו. לכן אני מכניס לכאן את ההנהגה שלי: המושכות, הקולר והרסן. והעיקר – אני סוגר לו את העיניים ומונע ממנו להביט לצדדים, על כך מה שלא שייך לדרך.

וזה נקרא להעמיס את העול על החמור. אבל את כל זה אני עושה לטובתו! דווקא ברצונות האלה, שמתוקנים בכוונה הנכונה, אנחנו מקבלים בהמשך את המילוי.

מתוך שיעור של מאמר של הרב"ש, 10.11.2011

ידיעות קודמות בנושא:
רק טיפש אוכל את עצמו
זרוק מהכתפיים את החמור שלך
חשיבותו של הזבל