כאשר מגיע הסוף לגלות

זוהר: פרשת שמות, סעיף ש"מ: ויהי בימים הרבים ההם. סוף גלותם היה, שהיו ישראל משועבדים בכל עבודה. בימים הרבים ההם, שהיו רבים לשהיית ישראל במצרים, שהגיע הקץ. וכיוון שנשלם קץ גלותם, כתוב, וימת מלך מצרים. שהורד שר מצרים ממעלתו ונפל מגאוותו… וכיוון שנפל מלך מצרים, השר שלהם, זכר הקב"ה את ישראל ושמע תפילתם.

אנחנו חייבים להשיג את המצב שבו כל מלכות מצרים, כלומר חשיבות העולם הזה, מטרותיו, החיים וההישגים שלנו, יפלו מערכם בעינינו. אנחנו נרגיש את עצמנו אפסיים, מסכנים, זמניים ואז תישאל השאלה: "מה כל זה נתן לי?". עבורנו, העולם הזה יאבד את כל חשיבותו. זה נקרא "וימת מלך מצרים", למה לי כל מה שיש לי בעולם הזה?! בשביל מה? מה יוצא לי מזה?! מהמצב הזה מתחיל שלב המקדים ליציאת מצרים.

בימינו האנושות מתחילה להבין, שאין לה לא תהליך התפתחות מדויק, לא מטרה ברורה, והחשוב ביותר – אין לה משמעות לחיים. אנחנו עוד נראה התרוקנות אפילו באלה שהיום עוד נאמנים בצורה פנאטית לכל מיני מטרות חסרות כל ערך, ואינם תופסים את אפסיותן. כאשר זה יתגלה, יפרצו מלחמות אמיתיות, מתוך החושך, הריקנות, הייאוש ואפיסת הכוחות. הרי זהו המצב הכי מסוכן, כאשר האדם רואה שהחיים האלו אינם נותנים לו דבר.

כל עוד האדם יודע, שבחיים שלו הוא יכול להשיג משהו, הוא פועל ואפילו נלחם, ולמרות שבעולם מתעוררות בעיות, מתרחשות מהפכות ומלחמות, אך הן מכוונות מטרה. אך כאשר כולם יראו שהחיים אינם שווים דבר, ויכנסו לעימותים זה עם זה, תהיה בעיה גדולה. ואז כולם יפנו את מבטם לעבר ישראל.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 21.04.2010

רשומות קודמות בנושא:
הזדמנות נדירה לזרז את הזמנים
רעב רוחני
כל האנושות נמצאת בגלות