כאשר השנאה מועילה

זוהר: פרשת שמות, סעיף ר"נ: אמר (הקב"ה), פן ח"ו יתערבו י"ב השבטים בשאר העמים, וישאר פגם בכל העולמות. מה עשה הקב"ה? טלטל את כולם מכאן לכאן, עד שירדו למצרים לשבת בדירותיהם בתוך עם קשי עורף, המבזים מנהגיהם ומבזים אותם מלהתחתן בהם, ומלהתערב עימהם, וחשבו אותם לעבדים. הזכרים מאסו בהם והנקבות מאסו בהם, עד שנשתכלל הכל בזרע קדוש בלי תערובת עם נכר.

בניסיון להשתחרר מהאגואיזם אתה מברר את מצבך כל הזמן. ישנו בירור מסוים שבו אתה רוצה להישאר (להסתגל) באגואיזם, וכשזה קורה, האגואיזם דוחף אותך החוצה על ידי השנאה שלו כלפיך, בכך שהוא מרגיש בתוכך את הנקודה שבלב, חלק מהבורא, המנוגד אליו. כמו שנאמר: "בראתי יצר רע בראתי לו תורה תבלין", עזר כנגדו.

הגלות זהו מצב ביניים אצל האדם, כאשר בתוכו מתגלים גם מצרים וגם ישראל, זה כנגד זה, והוא נמצא באמצע בתפקיד הבורר בין התכונות הללו. הוא נמצא בגלות, תחת שליטת מצרים. מצד אחד הוא נמשך למצריים, אך הם דוחים אותו, מאחר ויש בו "זרע ישראל". כלומר הרצון ליהנות בז ודוחה את תכונת ההשפעה, ואינו רוצה בה ומשתוקק לפעול רק למען הקבלה. זוהי השנאה של אומות העולם כלפי ישראל.

ישנו גם בירור הפוך, כאשר האדם כבר עובר לרצון להשפיע ומדמה עצמו אליו, הוא מתקרב ליציאה ממצרים, ובעצמו אינו מעוניין בקשר עם המצריים (אומות העולם). כבר הסתיימה שליטת מצרים עליו, הוא כבר אינו שואף להיות כמוהם, הוא בעצמו אינו רוצה להתחבר עם אלו שבקרבם הוא חי, פרעה מקבל מכות – בעיניו המכות האלה עוזרות לאדם להיות מעל לקשר עם פרעה. ואז הוא מתנתק ממצרים, לא בגלל שהם דוחים אותו, אלא מאחר והוא דוחה אותם, בהתקרבו ליציאה ממצרים.

הבורא מעביר בתוכנו (בכל אדם בעולם!) ברורים משני הצדדים, בכדי שיהיה לנו ברור למה אנחנו נמשכים: אל האגואיזם או אל ההשפעה. אומות העולם מרגישות שנאה כלפי הניצוץ שנשאר בעם ישראל מדרגת ההשפעה, דוחים אותו, ורק בזכות זה עם ישראל נשמר.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 18.04.2010

רשומות קודמות בנושא:
גלות – מעשה ידי הבורא
על ירושת הארץ