ישראל ואומות העולם

כנס סוצ'י, שיעור מס' 3

כתוב במאמר "הערבות" שאנחנו נבחרנו מתוך הכרח לעם סגולה מכל העמים, כלומר, להיות קבוצה מיוחדת. "עָם", הוא חיבור בין אנשים שמחוברים ביניהם על ידי ערבות הדדית, כוח איחוד הדדי ועזרה הדדית, שהם גוף אחד שלם. הגוף ה"שלם" הזה יכול להיות אגואיסטי כמו שבעים אומות העולם. כי כל אחת מתוך שבע הספירות דזעיר אנפין מורכבת מעשר ספירות פרטיות, שזה שבעים שורשים רוחניים.

ולכן, כשהכלי הכללי נשבר נוצרו שבעים גרעינים אגואיסטיים המפוזרים בכל האנושות. זהו מקור ההגדרה "שבעים אומות העולם", כלומר שבעים נטיות אגואיסטיות שונות.

חוץ מזה קיים "עם ישראל". כאשר בהשפעת האור העליון מתרחש מיון של כל הרצונות של אומות העולם, אז האור כמו מגנט מושך מתוך האגו הכללי את הרצונות שמשתוקקים לבורא, על אף שהם עדיין אינם מתוקנים להשפעה. הם נקראים "ישראל" (ישר אל). והרצונות של שבעים אומות העולם מכוונים רק כלפי האגו שלהם.

בדיוק כך מתחלק הרצון הכללי האחד בהשפעת האור. בהתחלה הוא נשבר לחלקים, אחר כך הם מתערבבים, עוברים מיון ואז מתרחשת בו הפרדה: חלק אחד עולה כלפי מעלה, משתוקק לבורא, זהו "עם ישראל", והחלק השני נשאר סטטי הוא "שבעים אומות העולם". למעשה, אלה הם לא עמים, אלא כוחות רוחניים שכך מתגלים בטבע ואחר כך בהדרגה מקבלים ביטוי בבני אדם.

לפני שנים רבות, כאשר אצל תושבי בבל העתיקה התעורר רצון למימוש עצמי, אז חלק מהעם הבבלי התחיל להשתוקק לבורא והוא נפרד מכל היתר. זה קרה בהשפעת אברהם, הראשון שגילה את הבורא, את כוח הטבע היחיד הפועל בבריאה.

והחלק האחר של העם לא הרגישו זאת, ובהשפעת אותו אברהם הרגישו להיפך, נטיות שליליות מנוגדות. כך נוצרו אומות העולם שהתפזרו בכל העולם רק בחיפוש אחר מילוי אגואיסטי. לכן, נאמר: "נבחרנו מתוך הכרח לעם סגולה מכל העמים". כלומר, עלינו להצדיק את הכוונה שקיימת בנו.

ונמצא, שרק בני האומה הישראלית לבד נכנסו בערבות הדרושה ולא בני אומות העולם כלל, כי לא השתתפו בדבר, וזה פשוט כי מציאות היא.

כלומר, כל בבל התחלקה לשתי קבוצות. קבוצה אחת היא עם ישראל (המשתוקקים ישר לבורא) והקבוצה השנייה אומות העולם (המשתוקקים לאגו שלהם). כל קבוצה התפתחה לפי הדפוס שלה, אחר כך הן התערבבו ועכשיו הן נפגשו. מרגע הזה והלאה אנחנו נכנסים לשלב מיוחד בהתפתחות האנושות.

אולם הגמר של תיקון העולם, יהיה בהכנסת כל באי העולם בסוד עבודתו ית', כמ"ש והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ה', זה האור/הבורא, ושמו, הוא התגלות של ארבע בחינות האור "י-ה-ו-ה" ארבע אותיות על רקע אור לבן. כלומר, "הוא ושמו" אומר, שכל גילוי שלו בעולם שלנו יהיה טוב, שלם ונצחי כמו האור עצמו.

וכן כמה כתובים: כי מלאה הארץ דעה את ה' וגו', ונהרו אליו כל הגויים. הדעת תתגלה על סמך הרצונות של כל העמים ולא של עם ישראל שרק ימלא את תפקידו. ובזכות האגו שיתוקן באומות העולם תתגלה דעה כללית גדולה והשגת ה'.

אולם תפקידם של ישראל כלפי כל העולם דומה לתפקידם של אבותינו הק' כלפי האומה הישראלית. עלינו להיות מורים לכל אומות העולם ולעזור להם לעלות באותו סולם המדרגות כמונו.

באופן, אשר כל מצוה ומצוה (תיקון הרצון שלנו) שכל יחיד מישראל עושה כדי לעשות נ"ר [נחת רוח] ליוצרו ולא לשום תשלום גמול ואהבה עצמית (פעולת השפעה טהורה), נמצא פועל בזה איזה שיעור בהתפתחות כל בני העולם. אחרי הכול, כולנו מקושרים ומעבירים את כל הווירוסים החיוביים מאיתנו לאנושות כולה… עד להכרעת הכף לזכות. אנחנו נעביר דרכנו "אור מקיף" לאנושות, עד שהוא יחבר ביניהם. בדיוק כך יתגלה כל אור הבורא בנברא.

לכן, מתעוררת אצלנו בעיה אישית רצינית בנושא החיבור בינינו, כדי שנוכל לבנות רצון אחד שדומה לאור אחד.

האור הוא אחד, יחיד ומאוחד, הוא ברא רצון אחד ויחיד ואחר כך בכוונה שבר אותו לרסיסים. ועכשיו אנחנו בעצמנו בעזרת השפעת האור הזה צריכים להגיע למצב שהאור יעשה שוב את הרצון הכללי כפי שהוא היה קודם – אחד, יחיד ומאוחד.

אבל עלינו לבקש על כך. כשאנחנו משתדלים לעשות משהו בעולמנו, אנחנו משתכנעים שאנחנו לא מסוגלים להצליח בזה וחייבים לבקש מהאור העליון לעזור לנו. הבקשה הזאת נקראת "עליית מ"ן" או תפילה. ואם היא נכונה, לא אגואיסטית, אלא מכוונת לקיום הפעולה הזאת, אז האור יקיים אותה.

מתוך כנס סוצ'י, שיעור מספר 3, 10.06.2014

ידיעות קודמות בנושא:
כל העמים במעגל אחד אין סופי
הרצון של הבורא מופנה לאומות העולם
מעבירים את התיקון לעולם