קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
רב"ש, שלבי הסולם, 1984/85, מאמר י"ט, "בוא אל פרעה – א'": "סוד רדיפת היצה"ר וס"א להחטיא את הצדיקים ולהידבק בקדושה."
היצר הרע, זהו "מלאך" שמבצע בצורה נכונה את עבודתו. הוא כל הזמן מראה לנו עד כמה אנחנו חלשים ולא מסוגלים לכלום ובכך מחייב אותנו לפנות אל המאור המחזיר למוטב. ואז אנחנו מקבלים מלמעלה כוח שמבצע את מה שצריך. בצורה כזאת, אם האגו לא היה מראה לנו את הכישלון המלא שלנו, לא היינו מסכימים עם מה שיש ואף פעם לא היינו פונים לאור.
היצר הרע הוא לא סכום של נטיות רעות, הוא מעורר בי לא ייאוש מהכישלון בדברים אלו או אחרים בגלל שאני אגואיסט. היצר הרע זהו כוח מיוחד שעומד כנגד האור ומצביע על ההופכיות שלו: "הנה זה מה שאתה צריך". כך החושך מעורר אותנו לחיפוש אחר האור, "לעורר את השחר". זה לא אגו וזהו, עם התאוות, התשוקות התמידיות שלו: הקנאה, התאווה, הכבוד, השליטה, וכולי. לא, היצר הרע אלו רק אותן הנטיות ה"רעות" שבזכותן אנחנו מרגישים את הצורך בעזרה מלמעלה. וזה אומר שבמהותו הוא גם טוב.
שאלה: אבל לפעמים אתה מדבר בצורה כזאת כאילו יש לנו כוחות כדי להתקדם…
תשובתי: בלי שתבזבז את הכוחות האלה, אתה לא תכיר שאתה צריך לבקש עזרה. לא מספיקה כאן ידיעה על חוסר האונים שלך בלבד – צריך שיהיה גם ניסיון. תביט על תינוק: כמה שתסביר לו, הוא צריך לנסות את הכול בעצמו ולא פעם. הוא לא מאמין למילים שלך: "בשביל מה אתה צריך לעשות את זה אם אתה בכל מקרה לא תצליח?", אבל לא, הוא חייב לעבור את הכול בעצמו.
שאלה: אבל בכל זאת, האם לא חבל על הזמן שאנחנו מבזבזים?
תשובתי: בדיוק לשם כך צריכים אותו. הרי כשאתה מנסה לפעול באופן עצמאי אתה מתקן את הכלים, הרצונות שלך. מפעם לפעם כשאתה מגיע לייאוש אתה מזכך ומסדר אותם בהדרגה. כמובן שאתה רוצה מייד לדלג לגמר התיקון, אך תחילה יש ללמוד במקצת.
כל ה"אורות" וכל ה"כלים" השתלשלו מעולם אין סוף השלם עד המצב הבלתי שלם והשבור בצורה מוחלטת. כך נבראה המערכת – מתוך ההופכיות בין ה"אור" ל"כלי", ואתה לא יכול לשפר את הסדר שכבר נקבע. הרי אין כאן שום דבר חיצוני, צדדי. האור משפיע בצורה מוחלטת והכלי מקבל בצורה מוחלטת, ונבנה ביניהם קשר בהתאמה. זוהי לא מקריות, לא משהו שעלה ברוחו של מישהו אלא תוצאה בלתי נמנעת של תנאים שנקבעו מלכתחילה.
בין שני הרצונות – המשפיע והמקבל – לא יכולה להיווצר מערכת יחסים אחרת, שונה מזאת שבעולמות אדם קדמון ואבי"ע. פשוט לא יכולה. פועלים כאן חוקים מוחלטים, ולכן אין טעם להצטער על "בזבוז זמן". אתה לא תוכל לדלג לאין סוף בקפיצה אחת. תצטרך לעבור את כל השלבים, אחרת הרצון לקבל לא יצליח לרכוש את הכוונה להשפיע.
במהלך כל הדרך לגמר התיקון אתה יותר ויותר נזקק בבורא, באור. תכנה אותו איך שאתה רוצה, אך ישנו רק כוח אחד שפועל במציאות. ובתוך הרצון לקבל הגדול שלך ישנה נקודה קטנה. היא צריכה להבין היכן היא נמצאת, לזהות את הרצון ולפנות ל"אור המקיף" בבקשה על כך שיתקן את כל חלקי הרצון הזה. שום דבר מעבר לזה. כל העבודה שלנו מסתכמת בכך, שמתוך הנקודה שברצון שלנו נפנה אל האור.
אך לשם כך דרושות בדיקות וניסיונות רבים. הרי אתה עובד באגו, בכוח שרוצה לקבוע את שליטתו ושלא מאפשר לפנות לבורא. להיפך, הבורא נסתר במידה שבה אתה קובע את עצמך, חייבים להחליט: "או אני או הוא".
ולכן תחילה (1) צריכים לעשות "צמצום א'" על האגו שלך. זה לא אומר שאתה משמיד אותו – אתה רק מכיר בכך שבעזרתו לא ניתן להגיע להשפעה. אתה לא רוצה להשתמש באגו, אפילו אם אתה רוצה בכך. אתה גורם לו "להתנוון".
לאחר מכן (2) אתה פונה ל"בינה", רוצה שימלוך בך כוח ההשפעה. זה מביא אותך לגילוי מסוים (3). ונכון שאתה מגלה רק "אור חסדים", אבל זה כבר משהו. כך, בהדרגה אתה מסיר מעצמך את הכיסויים, את ההסתרה..
תאר את זה לעצמך מתוך דוגמה. לפניך שניים: אני ובחור צעיר, נמרץ, חכם, נאה, שאין להרהר במעלותיו. לידו אני כאילו מתפוגג, נעלם משדה הראייה שלך. ועכשיו כל עבודתך היא להעביר את מיקוד הראייה מאחד לשני. הוא מסתיר, מכסה, מסתיר אותי. וזה אומר שאתה צריך לעשות כך שהוא "יתבטל" בעיניך. אז אתה תוכל "לצמצם" אותו ולאחר מכן להתחיל להחליף אותו בי. יוצא, שאני שווה משהו, אני חשוב לך והנה אתה כבר מוכן להיכנס תחת רשותי במקום תחת רשותו…
ובכן דרושות כאן פעולות רבות, צעדים בדרך שמביאה אותך לגילוי. ושום דבר לא נעשה בה מעצמו. מלכתחילה אתה נמצא תחת רשות הרצון האגואיסטי – ואתה צריך לעבור לרשות הרצון האלטרואיסטי. הרי הרצון שלך לא יכול להישאר של "אף אחד" – כך או אחרת שולטת בו כוונה על מנת לקבל או כוונה בעל מנת להשפיע. והמעבר הזה דורש זמן מסוים.
מתוך השיעור לפי מאמר רב"ש, 31.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
באפיסת כוחות
החיבור שהורס את הרע
המנוע הנצחי שמקבל את האנרגיה מהאור
