ירידה לצורך עלייה

אם הירידה לצורך עליה היא נחשבת עליה ולא ירידה. ובאמת הירידה עצמה, היא העליה, כי אותיות התפילה עצמם מתמלאים משפע, ובתפילה קצרה, יקצר השפע, כי יחסרו אותיות.

וכן אמרו ז"ל: "אלמלא חטאו ישראל, לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד". ודו"ק. (בעל הסולם, אגרת כ"ה).

נדמה לנו שהירידות אינן רצויות, שהן מתרחשות עקב חולשתנו: פתאום אנחנו מתנתקים מרוחניות, דעתנו מוסחת, אנחנו מפסיקים לחשוב עליה, מתעמקים בכל מיני מחשבות אחרות, ברגשות אחרים. אנחנו לא מבינים שכל הירידות הללו הכרחיות, מפני שלמעשה אלה לא ירידות, אלא גילוי של שבירות. לא מתרחש כאן שום דבר חדש. מתגלים לנו דווקא אותם מצבים של ניתוק זה מזה, העדר קשר בינינו, שמלכתחילה קיימים משבירת הנשמה הכללית, ממה שנקרא חטא של אדם.

ירידות מצביעות על כך שהתקדמנו וזכינו שיתגלו לנו אי דיוקים נוספים, שבירות, ניתוקים בכלי הכללי שאפשר לתקן, לחבר יחד. לכן עלינו לשמוח בירידות כאלה ובהופעת תחושה של חושך, של אי שביעות רצון. אלה מצבים נכונים מאוד. הם מגלים את מה שמלכתחילה כבר קיים בטבע. מבלי לגלות את המצבים האלה, לא נוכל לתקנם. רק אם נתקן אותם נגלה בהם את הבורא.

לכן, עלינו לשמוח במצבים כאלה עוד יותר מאשר במצבים של עליות. מפני שאם ישנה ירידה, זה אומר שבוודאות נוכל למצוא ממנה מוצא, ואי אפשר להתחמק מזה. אותן ירידות שכביכול חולפות לידנו, מורות על פעולות לא נכונות שלנו. אבל זה לא פשוט, עלינו ללמוד זאת.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 12.02.2019