יצאנו מאיזון

שאלה: שמעתי מהרבה אנשים שיש להם איזושהי תחושה שאנחנו חיים בסוג של ענן אפור כזה שיושב לנו על הראש ואי אפשר לצאת ממנו. אם זה במשפחה, בסביבת העבודה, בכל סביבה שאנחנו נמצאים זה בא לידי ביטוי, בעצבנות, איבוד עשתונות. כשאתה מסתכל מהצד אתה אומר "אני לא מבין מה קורה לי". אז מה קורה לנו? מה מוציא אותנו כל כך מאיזון?

תשובתי: במהלך ההיסטוריה היינו בכל מיני מצבי התפתחות ולא היינו כל כך לחוצים כמו עכשיו. היום יש לנו הכול, הילדים לומדים, יש לנו מערכת בריאות מתפקדת, לא כמו בימי ביניים, יש מקום לנשים, אלא כנראה שהבעיה היא לא חיצונית אלא פנימית. האנושות אף פעם לא חיה בצורה רגועה, נוחה, טובה, כמו היום, ובכל זאת אנחנו אף פעם לא מרוצים, אנחנו נמצאים באיזו התנגשות זה עם זה, אנחנו לא מסתכלים אחד על השני בעין יפה וזו בעיה. אני לא חושב שיש לכך סיבות אובייקטיביות חיצוניות מהטבע, בהיסטוריה היו זמנים הרבה יותר קשים, ובכל זאת לא שמענו שאנשים היו בלחץ כזה. כבני אדם הגענו למצב שהאגו שבנו, הרצון שיש בנו, הדרישות שיש לנו הן כאלה גדולות, שאנחנו לא מסכימים עם שום דבר ופשוט חושבים שמגיע לנו יותר, ואם לא אז "טוב לי מותי מחיי". האדם לא יכול להיות ברוגע, בשקט, כך הוא בנוי. לכן עלינו לראות מה אנחנו יכולים לתת לאדם שימלא אותו והוא יהיה מרוצה מהחיים. זה עניין של הזמן, האגו שלנו כל כך גדל שאנחנו צריכים שיטה מיוחדת כדי לרסן אותו, למלא אותו, להרגיע אותו. אחרת באמת "טוב לי מותי מחיי", וזו השיטה שחכמת הקבלה מלמדת.

מתוך התוכנית "חיים חדשים" מס' 1,322, 31.10.2023