קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: כשאני רוצה לעבור איזה מבחן או להתקבל לעבודה, מופיעה אצלי באופן אוטומטי תפילה פנימית, משיכה חזקה לתוצאה הרצויה. למה בדרך לבורא זה לא קורה?
תשובתי: כלומר, השאלה, מתי תהיה לך סיבה אמיתית לפנות לבורא?
נניח, שקרה לך מקרה מאוד לא נעים. למשל, פגעו בכבוד שלך ואתה מוכן להישרף, רק שזה לא יתגלה כלפי העולם. ואתה מרגיש שהנך נמצא בחוסר אונים. ודווקא כאן, במצב האנוש ביותר אתה מקבל "מתנה מלמעלה", אתה מתחיל להרגיש ש"אין עוד מלבדו", שהבורא שלח לך את זה במטרה מסוימת – כדי שאתה תפנה אליו ותבקש שזה לא יקרה.
ואז אתה פונה אליו בבקשה הזאת שזה לא יקרה, ופתאום אתה מרגיש בושה: "מה אני רוצה? להימנע מהבושה? או שאני בכל זאת רוצה להיות עם הבורא? ושהפחד הזה והבושה הזאת יישארו, ודווקא על ידי זה אני אהיה מחובר איתו".
וכך אנחנו מתקדמים קדימה – הפחד הזה מצד האגו שלנו, שאיננו יכולים להתמודד איתו, הוא הכרחי, ואז אנחנו באמת זקוקים לבורא.
האם אתה מוכן לזה? האם אתה רוצה שזה יקרה? אבל ללא הנחות וכיסויים כלשהם.
שאלה: כלומר, בלי הפרעות אי אפשר להסתדר?
תשובתי: אפשר. תיכנס לקבוצה ויחד עם החברים אתה תטוס קדימה, כמו על איזה טיל. כי אז, במקום בושה ושאר הצרות "הבהמיות", אתה תקבל הפרעות אחרות שנובעות מחוסר היכולת לאהוב את החברים, להתחבר איתם. אתה נותן יגיעה, אך אינך מסוגל להשיג את זה.
כך או אחרת, הפרעות חייבות להיות. כי אתה לא תוכל לפנות לבורא כל עוד אתה רואה אפשרות כלשהי הכי קטנה לתקן את עצמך בדרך אחרת. רק חוסר אונים מוחלט מוליד בך את הבקשה אליו. כלומר, אתה צריך לגדל את הרצון שלך שמכוון לחיבור, בכך שאתה מעלה אותו מעל לכל השאר. אז אתה תגלה שאתה יכול להשיג הכול, חוץ מזה. ואז הפער בין הרצוי למצוי יזמין בך צעקה לבורא.
שאלה: ומה צריך לקרות בקבוצה כדי שהמצב יגיע לשיאו?
תשובתי: לתת יגיעה בקבוצה ולחייב את הקבוצה שתשפיע עליך – דווקא זה נקרא "ערבות".
מתוך שיעור על מאמר "הערבות" של בעל הסולם, 30.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
החלוקה של העבודה הרוחנית
מחליפים את הייאוש בציפייה
עבדות מרצון לאהבה
