ייסורי אהבה מתוקים

שאלה: לא מספיק שיש לנו ייסורים רגילים בעולם הזה, אנחנו עוד מוסיפים לעצמנו ייסורים בכך שמשתוקקים להשׂיג את העולם העליון? יוצא, שבעלותו על הדרך הרוחנית, האדם מכפיל את הייסורים שלו?

תשובתי: כן, אתה מכפיל את הייסורים שלך, כדי לעבור כמה שיותר מהר את הדרך הזאת! ובמה עוד ניתן לדחוף אותך עוד קדימה?

אבל לא שולחים לנו ייסורים מלמעלה, אלא רוצים שאנחנו בעצמנו נגלה בתוכנו את ייסורי האהבה… המאור המחזיר למוטב מזמין בתוכנו ייסורי אהבה אליו, ואנחנו פונים במהירות בעזרתם קדימה ולא שייסורי החיים דוחפים אותנו, כמו אלו שאינם מבינים דבר, הבורחים ממכות הגורל כמו בהמות מוכות.

לכן מלמעלה ממתינים, עד שאנחנו כבר נתחיל לפעול. ואילו אנחנו חושבים: נו טוב, ניתן להמתין עד שמלמעלה לא תגיע עזרה והכול יסתדר מעצמו. אך איזו עזרה יכולה לבוא מלמעלה, רק ייסורי העולם הזה, שיחייבו אותנו להתקדם קדימה! אך אם אתה תתכלל בקבוצה, תקבל ייסורים רוחניים ותתחיל להתקדם מהר יותר.

זו הרגשה של ריקנות רוחנית, ייסורי אהבה. אז לא יהיה שום צורך לדחוף אותך על ידי הייסורים הרגילים. אם אתה בעצמך תשתוקק קדימה באותה המהירות שמורשת לך, בהתאם לנתונים הרוחניים ההתחלתיים שלך (רשימות), אז לא יהיה צורך לדחוף אותך "על ידי המקל אל האושר".

האמת היא, שאם אתה עולה כבר מספיק גבוהה, מתקשר עם כל שאר הנשמות, אז אתה מתחיל לסבול עבורם, כמו אימא אשר סובלת עבור ילדיה. לכן נדמה לנו שהמקובלים גם כן סובלים בעולם הזה.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", 01.09.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
דרך האור במקום דרך הייסורים
היכן למצוא לעצמי את המחמר
קרוב ה' לנשברי לב