יהודים רוסים

דעה: בתחום הסוציולוגיה ידוע שמשך החיים המקסימלי של עם הוא כאלף שנה, או מקסימום אלף חמש מאות. לקראת תום התקופה הזאת האומה מזדקנת, מאבדת אנרגיה ומתמוססת בקרב עמים אחרים. העם היהודי הוא יוצא מן הכלל.

לפני 2800 שנה העם העוצמתי דובר העברית, בעל הדת העתיקה, שחי בשתי מדינות בארץ ישראל, התפורר לעמים רבים שחיו על פני יבשות שונות, עם שפות שונות, מסורות שונות, אבל עם אמונה אחת. כעבור אלפי שנים, כפי שנחזה בתנ"ך, כל העמים הללו התמזגו מחדש לעם אחד בארץ ישראל, כפי שכבר התקיים באותו מקום לפני אלפיים שנה, עם אותם מאפיינים, עם אותם אבות קדמונים, ואותה השפה העברית ששוחזרה לאחר שלא הייתה בשימוש במשך כל הזמן הזה.

כל חלק מהעם היהודי ש"סטה" בעבר מהגזע המשותף הכללי, או שהופיע מתוך אותם עמים ישנים מאוחר יותר, חזר הודות לכך שנשא איתו את הערך שרכש במשך מאות שנים של פיזור. אחד העמים הצעירים בעולם, יהודים רוסים, החדירו לעם שקם לתחייה בתחילת המאה ה–20 את הדרישות הרוחניות שלהם מרוסיה, זרם חברתי דתי-אתי, מרקסיזם בגרסה מתונה במפלגה הסוציאל-דמוקרטית של הפועלים, פעילות מיליטנטית של טרומפלדור וז'בוטינסקי, ולאחר מכן הישגים רוחניים של התקופה הסובייטית, שאיפה להשכלה ולתרבות גבוהה. היהדות הרוסית "מתה" לאחר היסטוריה קצרה סוערת וטרגית, כדי להופיע שוב ולהפוך למרכיב חשוב בעם היהודי המתחדש בישראל.

תגובתי: התכונה העיקרית של היהודים לאורך כל ההיסטוריה, זו השאיפה העיקשת לידע, דתי ואחר כך חילוני ולאחר מכן לרכישת מקצועות. זאת משום שהידע והמקצועות שנרכשים תמיד נשארים עם האדם, מועברים בירושה, מצטברים עם כל דור במאגר הגֵנים של העם. ההשתוקקות הזאת לידע בולטת במיוחד בקרב היהודים הרוסים, כשאיפה הגדולה ביותר שלהם, בהיסטוריה.