קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בזמן העבודה בקבוצה האינטגרלית אנחנו מצאנו טקסט מעובד באופן מיוחד, שבו מתואר מה זה קבוצה, מה זה "אנחנו", כל הרמות וכדומה. מפליא, אך מסביב לטקסט באמת החל להיווצר איזה שדה, ליתר דיוק, איזה רגש משותף. איך נראית לך העבודה עם טקסט?
תשובתי: אני סבור שזה הדבר העיקרי ביותר! כאשר מתאספת קבוצה, תמיד חייב להימצא לפניה טקסט.
הטקסטים האלה יכולים לחזור על עצמם, מאחר והקבוצה עוברת כל מיני מצבים, וכל פעם אפילו הטקסט הקודם ייתפס אחרת, באופן חדש. כי הרי כולנו משתנים ולכן כל הקבוצה, היא כל פעם שונה מאוד, והיא תגלה בתוך השילוב שלה כל מיני היבטים (אספקטים) של האיחוד, החיבור, השילוב וכולי.
זוהי עבודה יצירתית. האנשים בקבוצה ירגישו לאיזה כיוון הם הובלו ונמשכו אתמול או היום. בהתאם למצב של כל אחד מהם, הם ירגישו רצון כולל משותף, תכונה כוללת של משיכה הדדית, השפעה ואהבה, התעלות מעל לאגו, שבדרך כלל מפזר את האנשים, מעמיד כל אחד באיזה מצב ביחס לאחרים. וכאן הם צריכים להתעלות מעל למצב הזה למרות האגו שלהם.
שאלה: תוך שעה וחצי אנחנו הצלחנו לעבור רק שתי פסקאות מהמאמר, מפני שאפשר לדון בכל מילה במשך שעות ממש.
תשובתי: זה באמת כך. פתאום מילה אחת מזמינה מגוון שלם של רגשות! כי דווקא השדה המשותף יוצר עושר בלתי רגיל של גוונים!
שאלה: מה אתה חושב, האם כדאי בהתחלה לקרוא את כל המאמר ורק אחר כך לחלק אותו לפסקאות ולדון בהן?
תשובתי: לא. לא צריך להעמיס על האנשים את המידע הזה, מפני שהוא רגשי, שׂכלי ולאנשים יהיה קשה עם המטען הזה.
ואילו כך, הם שמעו בצורה רגועה משפט או שניים ופתאום באופן מפתיע, מתחילים לראות בטקסט: "איך אנחנו מממשים את זה? בשביל מה? למה? לשם מה?". וגם אם כמה ביטויים בהמשך, שאותם אתם עדיין לא קראתם, מסבירים את הקודמים, זה לא חשוב אם אתם תתבלבלו בהם, כך אתם תבינו יותר את התשובה, דרך זה שהתבלבלתם בהצגתה.
מתוך תוכנית מס' 25 על החינוך האינטגרלי, 04.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אחראיים זה על זה
הטקסט מחנך
לקראת יום המחר…
