טלפון זהב

בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר": "שהרצון לקבל לעצמו, הוא כל כך פגום ומקולקל, איך יצא והיה במחשבת הבריאה בא"ס".

כיצד יתכן שמהאור, מהבורא, מ"עצמותו", מתוך מחשבת הבריאה, שהם תכונת ההשפעה הטהורה היחידה, יצא רצון להנות שהוא לגמרי הפוך באופן מוחלט ובלתי יתואר? כיצד הוא יכול היה לברוא משהו שאין לו זכר, סימן היכר, התחלה, סיבה, גרעין מעצמו?

"והענין הוא, כי באמת תכף בהמחשבה לברוא את הנשמות, היתה מחשבתו ית' גומרת הכל, כי אינו צריך לכלי מעשה כמונו, ותיכף יצאו ונתהוו, כל הנשמות וכל העולמות העתידים להבראות מלאים בכל הטוב והעונג והרוך שחשב בעדן, עם כל תכלית שלמותן הסופית, שהנשמות עתידות לקבל בגמר התיקון, דהיינו אחר שהרצון לקבל שבנשמות כבר קבל כל תיקונו בשלימות. ונתהפך להיות השפעה טהורה, בהשואת הצורה הגמורה, אל המאציל ית'."

במילים אחרות, הבורא ברא רצון לקבל לא בצורה שאנחנו מבינים ויודעים, אלא בצורה של השפעה מושלמת. קיים רק מצב אמיתי אחד ויחיד שבו הבורא והנברא נמצאים בהשתוות הצורה ביניהם ללא צל של ספק.

מטרתו היא להנות לנבראיו. כך הם נבראו, קיבלו את כל המילוי, את כל התענוג. מצב אחר אינו קיים. ולמרות ההרגשה המעורפלת והמעוותת שלנו, מצד הבורא קיימת רק אמת אחת. לא נברא שום דבר מלבד הרצון לקבל עם כוונה על מנת להשפיע, מלבד מצב שלם אחד שבו אנחנו נמצאים בחיבור מוחלט ובדבקות עימו.

"והוא מטעם כי בנצחיותו ית', העבר והעתיד וההוה משמשים כאחד, והעתיד משמש לו כהוה. ואין ענין מחוסר זמן נוהג בו ית'. ומטעם זה לא היה כלל ענין הרצון לקבל המקולקל, בצורה דפרודא, בא"ס ב"ה, אלא להיפך שאותה השואת הצורה, העתידה להגלות בגמר התיקון, הופיעה תיכף בנצחיותו ית'."

אז מהיכן נוצר הפער הגדול בין האמת שלו ומה שמרגישים הנבראים? אין שום קלקול, תיקון, שינוי בשום כיוון ואופן, אין תכונה או פעולה באלוקות. אלא כל זה מצטייר רק בתוך הדמיון שלנו, בתוך התמונה הפנימית של תפיסתנו שנוצרה כתוצאה מהשינויים של המצבים הטובים והרעים. שרשרת המצבים עוברת דרכנו וצורת הקיום הזאת נקראת "הסתרה".

אז מדוע אנחנו לא שלמים? לשם מה קיים ה"ערפול", "החלום הרע", ה"מוות" בתוך האזיקים של העולם הזה? הרי גם זה סודר על ידי הבורא. לכן, השלם עשה פעולה שלמה, אבל משום מה אנחנו התדרדרנו?

"והנך מוצא בהכרח, שיש ג' מצבים לנשמות בדרך כלל.

מצב הא' הוא מציאותן בא"ס ב"ה במחשבת הבריאה, שכבר יש להן שם צורה העתידה של גמר התיקון."

מתעוררת שאלה מוצדקת, אם הוא ברא מצב של נשמות שלמות, אז מדוע כאן זה נקרא "צורה עתידה"? כיצד בגמר התיקון יכולה להתקיים "צורה עתידה" כלשהי? כלומר, לא מגיע לנשמות להרגיש עכשיו את המצב האמיתי והם מקבלים אותו רק כ"הארה" מהמצב העתידי של גמר התיקון.

"מצב ב', הוא מציאותן בבחינת שתא אלפי שני, שנתחלקו ע"י ב' המערכות הנ"ל לגוף ונפש, וניתנה להן העבודה בתורה ומצוות, כדי להפך את הרצון לקבל שבהן ולהביאו לבחינת רצון להשפיע נ"ר ליוצרם, ולא לעצמם כלל.

מצב הג' הוא גמר התיקון של הנשמות."

"גוף ונפש" הם רצון לקבל, והרצון להשפיע ו"ששת אלפים שנה" הם תקופה של ירידה מעולם אין סוף (ג"ר דאצילות) עד לעולמנו. העולמות בריאה, יצירה ועשיה הם שלושה שלבים של אלפיים שנה, ובסך הכול המדרגות הללו נקראות "ששת אלפים שנה".

שאלה: כיצד זה מסתדר עם העובדה שהבורא ברא את הכול מההתחלה במצב "מוכן"?

תשובתי: במצב א' הנשמות מקבלות את השלמות מתוך מצב ג'. המצב העתידי מאיר להווה. ובמצב ב' מערכת העולמות מתחלקת לשניים, לשני רצונות, למערכת "קליפה" המקבלת, ומערכת "קדושה" שמשפיעה. הן הפוכות זו מזו והנשמות נמצאות ביניהן. הנשמות נפעלות ומושפעות על ידי שתי המערכות בהתאם ליחס שלהן כלפי המערכות של "קליפה" ו"קדושה". יחד עם זאת יש לנשמות אפשרות לעלות למצב ג' שהוא שלמות בפועל. מצב א' הוא שלמות בכוח, על חשבון העתיד, ומצב ג' הוא שלמות בפועל.

אז לשם מה נחוץ מצב ב' המקולקל? – כי אם היינו מקבלים את השלמות מייד בלי הפער בין המצבים א' ו- ג', אנחנו היינו נשארים בדרגת ההתפתחות הנמוכה ביותר שהיא "דומם", סתם היינו קיימים רק בגלל שנבראנו. אבל על מנת להבין, להרגיש ולעלות לדרגת הבורא, אנחנו חייבים לחדור לתוך הפנימיות שלו. אז כיצד אפשר להכיר אותו כדי ללמוד ממנו את הנחוץ?

לשם כך הבורא נותן לנו חלק מעבודתו ועל ידי זה הוא מבטא את עצמו. ואנחנו מתחילים להכיר את עבודתו, את הביטוי שלו וכתוצאה מזה אנחנו משנים את עצמנו, נעשים דומים לו.

מצב ה- א' הוא מצב פוטנציאלי מושלם, אבל כל הפגמים שלי נסתרים כפי שכל המערכת שלו נסתרת ממני. אני נמצא בחיבוק עם הבורא בלי להרגיש זאת. אני נמצא בתוך מערכת יחסים עצומה עימו, אבל היא שבורה ועליי לגלות את השבירה הזאת ולתקן אותה. בדיוק כך אני מכיר את הבורא. אין לי שום אפשרות אחרת להיות דומה לו אם אני לא אעבור דרך השלב הזה.

ומצידו זה כמו לתת לילד פאזל שמחולק לחלקים נפרדים. אדם שאינו מבין בחינוך, יתפלא ולא יבין לשם מה הוא צריך את זה? הוא זקוק לזה כדי לעבוד ולהתפתח.

פאזל מורכב אינו נותן כלום. בשביל ילד זה כמו מטיל זהב, יקר ערך אבל חסר תועלת לחלוטין. אני עדיין לא מבין מה זה זהב. אפילו אם זהב יהיה כתעתיק מדויק של פלאפון, אז מה בכך אם הפלאפון הזה לא עובד? בדיוק כך אין לי מה לעשות עם אין סוף שכולו עשוי מזהב.

להיפך, אני זקוק למערכת חיה כדי שבעזרתה אוכל לעלות לדרגת הבורא בכוחות עצמי. ולאט לאט בדרך הזאת מתגלות לי בעיות וחוסר הצלחה.

אחרת הייתי מנותק מהבורא. הייתי נמצא בחוסר הכרה, כמו נמלה בתוך מערכת עצומה של הבריאה, בלי לחשוב על משהו יותר נעלה…

מתוך שיעור על פי מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לספר הזוהר", 03.01.2014

ידיעות קודמות בנושא:
דלת אל הלא נודע
שלבים של דרך גדולה
תחילת ההתעוררות

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest