חלקים שונים של מערכת אחת

שאלה: אנחנו בדרך כלל מדברים על האנושות בכללות, אך היא אינה הומוגנית. לא כולם נכנסים לייאוש מכך שמיצו את כל הרצונות האגואיסטיים שלהם.

תשובתי: זה נוגע במיוחד לאנשים המפותחים, שקיבלו הזדמנות לממש את הרצונות שלהם, המכוונים לעושר, כבוד, שליטה ומושכלות. הם עברו את השלבים האלה בעצמם או יחד עם החברה, שממנה מגיעה בסופו של דבר הרגשת הריקנות.

דווקא אנשים כאלה נכנסים לייאוש. רואים זאת לפי צורת החיים שלהם, כמה הם מבזבזים על בילויים, כדי למצוא לעצמם לפחות משהו. ניתן להביא כדוגמה את ענף התיירות ההולך ומתרחב. כך האדם מחפש מילוי: "אולי אסע מהבית, אשכח את הריקנות שלי, אמצא משהו חדש?"

ובאותו הזמן, קיימים בעולם המוני בני אדם שרחוקים מזה לחלוטין. הם נלחמים על חתיכת לחם. אתה אומר לבן שלך: "אם תאכל את כל ארוחת הצהריים, אתן לך גלידה". אך הוא מתנגד. תנסה להציב את אותו התנאי לילד מאפריקה, שבכלל אינו יודע מהי ארוחת צהריים נורמלית.

אם כך, בשלב הנוכחי לא ניתן להשוות את כולם לפי קריטריון יחיד. ולכן אנחנו מדברים על האנושות בכללות. ישנם כאלה שכבר שׂבעוּ ואינם יודעים במה עוד להעסיק את עצמם. אחרים רעבים וממש נלחמים על חייהם. אך בסופו של דבר גם אלה וגם אלה נמצאים יחד במערכת אחת ומשלימים אלה את אלה. פשוט איננו רואים את הקשרים ההדדיים של המערכת הזאת.

המחשבות והרצונות משוטטות בעולם, כך שבעיקרון, גם אלה וגם אלה, מרגישים ייאוש. על אף שבאפריקה האנשים לא מילאו את עצמם לא בידע, לא בקנאה, לא בשלטון ולא בעושר, כדי להרגיש ריקנות אחרי הכול, אך במדרגה שלהם כבר מורגשת אי נעימות, דחייה מכל זה. ממה זה צמח? – מכך שכולנו אנושות אחת.

לכן אל תצפה שכולם יצטרכו לעבור את כל הדרך שעבר המערב.

מתוך שיעור על עקרונות החינוך הגלובלי, 21.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
עידן השובע
שוויון במשפחה הכללית
גלובליזציה: בהתאם לנסיבות המשפחתיות