חכמת הקבלה ושאר המדעים, הדת והפילוסופיה

ההבדל הבסיסי בין חכמת הקבלה והפילוסופיה הוא בכך שהפילוסופיה עוסקת בצורה מופשטת, לעומת חכמת הקבלה שעוסקת רק בצורה המלובשת בחומר. לכן הפילוסופיה מנותקת מהמציאות, והקבלה קשורה למציאות, כמו כל המדעים. רק שהמדעים הרגילים חוקרים מציאות שמורגשת בתוך הרצון האגואיסטי, והקבלה – ברצון האלטרואיסטי. זו מציאות שמורגשת באותו רצון ליהנות, רק שבמקרה אחד הוא רוצה ליהנות "לעצמו", ובמקרה האחר הוא רוצה ליהנות "על מנת להשפיע".

קיימות שתי צורות קיום של הרצון. המדע שחוקר את התנהגות הרצון השואף לספוג את הכול ולקבל לעצמו – נקרא מדע הטבע הגשמי. "גשמי" הכוונה שהוא פועל עם כוונה אגואיסטית. מדע החוקר את התנהגות הרצון לקבל שמשתוקק להשפעה, נקרא חכמת הקבלה. צורה זו של קיום החומר לא קיימת בעולמנו, אלא בעולמות עליונים בלבד. לכן ברור שחכמת הקבלה הפוכה למדעים הגשמיים, כיוון שהיא חוקרת את ההתנהגות ההפוכה של החומר ויש ביניהם הבדל עקרוני, בכל החוקים. אך הם משתמשים באותה הגישה המדעית, לפעול רק בהתאם לעובדות הממשיות.

כפי שהמדע הגשמי חוקר את ארבעת דרגות החומר האגואיסטי שקיימות בעולמנו, כך גם חכמת הקבלה בצורה ריאלית ומדעית, חוקרת את קיום החומר הרוחני בדרגות דומם, צומח, חי והאדם, הפועלות בהשפעה בעולם הרוחני. הגישה למחקר יכולה להיות מדעית או דתית, ואז זו דת ולא מדע. אם בגישה שאינה מדעית המבוססת על האמונה בלבד, אז זו "פילוסופיה".

סיכום קצר:

החומר יכול לעבוד: 1) לעצמו, 2) לזולת.

בשני המקרים (בעולם העליון ובעולם הזה) מתאימה הגישה המדעית, בהתאם לניסיון, לשכל, לעובדות הממשיות, לחקירת הצורה המלובשת בחומר. בנוסף לכך, אפשרית גישה שונה בשני התחומים, גישה החוקרת את החומר המופשט: הפילוסופיה והדת.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "חכמת הקבלה והפילוסופיה", 02.01.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מדע-על
הערובה ליציאה מאשליות
המדע והמופשט