חיסרון ששווה להזיע עבורו

כדי להתקדם להשגת מטרת הבריאה, אנחנו צריכים להשקיע הרבה מאוד מאמצים, כי הדרך הזאת היא הרבה יותר מאשר התפתחות טבעית.

אגוז קשה

הטבע דוחף אותנו קדימה, מפתח בנו כל מיני רצונות, חסרונות, וכמובן, שאנחנו רצים ומחפשים אחר מה שחסר. ומה שחסר לנו, זה תענוגות שקשורים לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות.

כך גם הקופים כל הזמן דואגים לצרכים שלהם, הרשימה שלהם תואמת לשלנו. למעשה, יש לנו סגנון חיים משותף: אנחנו בונים את אותה ההיררכיה (מדרג) החברתית בחברה האנושית, אנחנו גם אוהבים כוח, ובנוסף לזה, כסף. הטבע מחייב אותנו לזה, וכך אנחנו מתקדמים קדימה.

אבל בדרך הטבעית אנחנו לא התקדמנו במאומה מבחינה מהותית, לא הכנסנו לחברה האנושית שינויים עקרוניים בחמשת או בחמישים אלף השנים האחרונות.

אבל אם מדברים על מטרת הבריאה, אז היא מורכבת מהידמות והשתוות לבורא, דבקות עימו. "בורא", זהו כוח הפוך מהטבע שלנו. בנו מתגלה במקצת נטייה לזה, ש"עטופה" בצורה הדוקה ב"לבושים" רבים, מאוד סמויה,
מכוסה ב"קליפות", בדומה לאגוז.

כדי להגיע למטרת הבריאה אנחנו צריכים להצטייד בחסרון חדש, שהטבע אינו מספק לנו אותו. החיסרון הזה, ההשתוקקות למטרת הבריאה, לא יצמח בנו מעצמו, אנחנו צריכים לפתח אותו בתוכנו במאמצים עצמיים, ודאי, בעזרת אותם האמצעים שנמצאים ברשותנו: חברה, שיטה (תורה), מורה.

מכאן נובעת הבעיה: מעט מאוד אנשים רוצים את זה, ועוד פחות מזה משתוקקים לנטייה ולחיפוש אמיתי, ועוד פחות מזה משיגים את הרצוי.

לצאת מהג'ונגל

האמת היא, שבימינו המצב השתנה. כי אנחנו עומדים בפני מכות גלובליות שמאיימות על כל האנושות. והמכות האלה כבר מחייבות אותנו לחשוב על חברה חדשה, שמסודרת לא בצורה של היררכיה (מדרג), לא לפי סולם דרגות שתמיד מעלות את אלה שהם יותר עשירים וחזקים.

באופן דומה העניינים מסודרים גם בעולם החי. בכללות, כזה הוא המבנה הטבעי של קבוצה, של אומה, של חברה, של האנושות: ה"בבון" הגדול ביותר מכה בחזה ודורש הכנעה וציות מאחרים. כך אנחנו בנויים: חיים ב"ג'ונגל" כללי מחולקים ל"להקות".

אבל הטבע החדש, מטרת הבריאה, דורשת מאיתנו ארגון מחדש, שינוי צורה – לעיגול, לחיבור, לחברה אחת. היא דורשת ערכים חדשים שמתבססים אפילו לא על רצונות לידע, שגם הם מקנים כוח למעטים, אלא על השפעה ואהבה, על דאגה הדדית כללית.

היא דורשת שכולם יהיו שווים ביניהם, ושלא ישתוקקו להתעלות זה מעל זה. בניגוד לתפיסה הישנה, ככל שהאדם יוצא מתוכו החוצה רחוק יותר בדאגה לזולת, כך הוא מגיע יותר להתאמה עם המטרה האמיתית של ההתפתחות שלנו, שלזה אנחנו צריכים להגיע.

הגיע הזמן להצטייד בחיסרון החדש הזה שהופך לעיגול, לחיבור, אל מחוץ לעצמי, לשם, איפה שאין לי אינטרסים עצמיים.

לידת האדם

אבל כדי שיגדל ויתגלה בי משהו שנקרא "אדם", צריך סביבה אחרת שנותנת דוגמאות תואמות בהקשר לערכים חדשים. מאיפה אני יכול לקבל צורך לזה? הטבע לא מצייד אותי בו, כי אחרת הייתי נשאר "בבון", אפילו שהוא מסוג אחר.

אבל "אדם", זו מהות לא רק של מבנה חברתי אחר, לא רק שוויון בדאגה לאחרים, זהו יחס, נטייה, זה קשר הדדי, שמצידי חייב להיות מודע, כך שאני ארצה השפעה בגלל הערך המיוחד שלה, מה גם, שאין בי שום נטייה, שום כוח, שמעורר ומחייב אותי לזה.

כאן אנחנו צריכים באיזו שהיא צורה להצטייד ברצון, בכיוון מסוג חדש, שאין לנו רצון לזה. ולשם כך הכוח העליון, הטבע, תוכנית הבריאה מכינה לנו עזרה "בצורה הפוכה": כך שבזמן תהליך הכרת הרע אני בכל זאת אוכל להבין מי אני ומה אני, ובהדרגה, בשלבים בכלל לא פשוטים, בדרך של קודם ונמשך, אני אבין איזה חסרון אני צריך לפתח בתוכי, כדי לבנות מעליו את ההתקדמות.

כאשר אני מבין את הבעיה שניצבת מולי של בניית האדם מעצמי ממצב של "בבון", אז בתוך החיסרון החדש הזה אני רואה דבר יקר ערך. אם הוא לפחות במקצת יתגלה בי, אני אשמח מאוד, כי בזה נולד האדם המוכן לעלייה מעל הבריאה.

בדיוק להיפך

אנחנו צריכים להתייחס לחיסרון שהופיע בנו באמצעות היצר הרע שאותו ברא הבורא. הוא נקרא בשמות שונים: "פרעה", "בלעם", "בלק", "עמלק"… יש שבעים שמות ליצר הרע: בכל מדרגה, בכל מצב הוא משמש לי כעזר כנגדו שמתנגד למטרה, אבל שמאפשר להתקדם אליה.

העזר הזה מעורר בי איזו נטייה, איזה דחף, שמכוון בדיוק למטרה. הוא עוזר מבחינה איכותית, כדי שכל פעם אני אבין קצת יותר, עוד ועוד, עד כמה המטרה החדשה הזאת שונה מהרגש והשכל הנוכחיים שלי. ולכן צריך להתייחס ברגישות רבה לכל ההפרעות שמתעוררות בנו.

ימים אדומים בלוח השנה  

אותו הדבר נוגע גם לכל חגי ישראל ו"הימים האדומים בלוח השנה". ראש השנה, יום כיפור, סוכות, שמחת תורה, חנוכה, ט"ו בשבט, פורים, פסח, ל"ג בעומר, שבועות, ט' באב, בכל המצבים האלה בדרך מסתתר חסרון חדש, גילוי רע חדש, שמאפשר בצורה נכונה, במודע ובמכוון להשתמש בו.

הוא מתגלה בנו בכזאת צורה, כדי שאנחנו נהיה חופשיים בהתקדמות שלנו למטרה, בצורה הכרתית, כמו אדם ולא כמו "בבון" שהטבע דוחף אותו והוא רץ קדימה רק על ידי כוח האגו בלבד. אנחנו מגלים כמה כוחות ואיזון ביניהם.

הדבר העיקרי שאותו אנחנו לומדים מהחגים האלה, הוא, אילו חסרונות מיוחדים אנחנו צריכים לגלות כדי לעלות לכל מדרגה שהחגים והמועדים מסמלים אותן. הם דורשים להצטייד בחיסרון שמכוון להשגת המטרה.

החיסרון הזה נובע מדרגת האדם שאינה נמצאת בנו. ואם אנחנו מסתכלים בצורה נכונה, מטרתית, על הבעיות שמופיעות, אז דווקא בהן אנחנו מבחינים בכוח היוצר, ב"עזר כנגדו".

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 2.3.2015.