חינוך על ידי אהבה

שאלה: תכנון הבסיס התיאורטי של הקורס שלנו כולל הרבה היבטים שונים: הרכבת תוכניות וכתיבה. האם נשים יכולות להשתתף בעבודה הזאת או לא?

תשובתי: אישה אינה יכולה להשתתף באינטגרציה לא בצורה מעשית ולא תיאורטית, אלא רק בתור כוח עזר.

יש לפעמים נשים עם הרגשה פנימית מיוחדת, אך הן בודדות, פגשתי כאלה לעיתים נדירות. מתוך המספר הגדול של הנשים שאני מרגיש, רואה, זה אולי פרומיל, לא יותר.

הערה: בסדר, אבל מה לגבי הבית…

תשובתי: גם בבית אין זכות לאישה להעיר לבעלה על שום דבר. לא! בצורה כזאת היא מדכאת אותו. היא צריכה לפעול בצורה רכה, כמו אמא עם הילד. אם היא משחקת את התפקיד כמו אמא  עם הילד, היא תשיג הכול. אם היא תלחץ, זה יגרום רק לסקנדל וגירושין. זה לא חינוך.

את הבעל צריך לחנך. היא רוצה את זה. לחנך אפשר רק על ידי אהבה.

שאלה: כיום, קרוב ל-80% מהנשים בצורה תמידית מוכיחות את הגברים שלהן על כך שהם עושים משהו לא בסדר, מתעסקים לא במה שצריך, וכן הלאה.

תשובתי: לכן 60%-70% מהאנשים הצעירים אינם רוצים להתחתן. כמובן! למה אני צריך משפחה כזאת? – התוצאה היא, או גירושין, או שאף אחד לא רק שאינו חושב על נישואין, אלא אפילו לא על חיים משותפים עם התחייבות.

אנחנו לא מחנכים אותם נכון.

שאלה: מה משמעות החינוך כלפי התקשורת בין גבר ואישה?

תשובתי: גבר ואישה לא צריכים להגיד אחד לשני כמה אתה או כמה את לא בסדר. רק לא זה. אשתי ואני אף פעם לא מדברים על זה. אנחנו הפסקנו את זה עוד לפני החתונה בחודשים הראשונים מאז שהתחלנו להיפגש.

קורה לפעמים שאתה מעיר לבן או בת הזוג על משהו, כי אתה רואה שעל ידי זה הוא גורם נזק לעצמו. אז אתה רומז בצורה רכה, שהוא מזיק לבריאותו. אך בשום פנים ואופן לא בצורה ישירה. מה זה ייתן? כמובן, כל דבר יכול לקרות, אך זה צריך להיות לא ככלל, אלא כיוצא דופן.

איזה שיחות צריכות להיות? רק נעימות. גבר צריך לבוא הביתה כמו לאמא שמחממת ומטפלת בו. הוא צריך להרגיש שביתו הוא מבצרו, ולא בית כלא. איך הוא יחזור הביתה? הרי המחשבה קובעת כיצד אנחנו חיים.

שאלה: אז מה זה חינוך?

תשובתי: אם את תראי לבן זוגך שאת אוהבת אותו, והוא יראה בעקיפין שיש פעולות או מעשים שהוא עושה שאינם רצויים בעינייך והם אף מכאיבים לך, הוא לא יחזור עליהם, אבל אם תראי לו בעקיפין שאת מצפה ממנו למשהו, אז בצורה כזאת הוא ירגיש שהוא יכול לעשות משהו עבורך ורק בצורה טובה.

החינוך אפשרי רק דרך הטוב. ילד קטן גדל רק אם אתם כל הזמן נותנים לו ונותנים לו, ממלאים אותו ומטפלים בו. אותו דבר כאשר רוצים לשנות את האדם, לגדל אותו.

הערה: היכן נמצא פה ה"מקל"?, זאת אומרת, הקו השני שחייב להיות?

תשובתי: בין גבר לאישה זה לא צריך להיות. אף פעם.

אנחנו צריכים לשתף פעולה אחד עם השני, ולעורר בתוך בן הזוג רק רגשות חיוביים, ולהביע אכזבה מסוימת אך רק במידה קטנה, שבה האדם מסוגל להשתנות בהתמדה. אם הוא יראה שהוא צודק ואת לא, ואת מראה לו את זה, מביעה את זה, אפילו שזה לא מופנה כלפיו, אלא פשוט בצורה בוטה, כעלבון גדול, זה גם לא יאפשר לו לעשות תיקון, בסיטואציה כזאת, בוודאי, צריך לפעול בחכמה.

אנחנו רואים, אבל, שבעולם שלנו איננו מחנכים אנשים כלל. אדם שמסיים בית ספר יודע קצת פיזיקה, קצת מתמטיקה וזהו. הוא יוצא לחיים ללא ידע על שיתוף פעולה עם האחרים, על חינוך ילדים – שום דבר. הדבר היחיד שהכניסו לבתי ספר זה חינוך מיני, שנחוץ רק בתור תוספת נכונה לכל הדברים האחרים. לכן החינוך שלנו, אם אפשר לקרוא לו חינוך, מעוות מאוד.

החינוך האינטגרלי כולל ויתור הדדי במשפחה, כיוון שמשפחה נבנית רק על בסיס הוויתור ההדדי. המורה שלי אמר שאהבה זה מה שצומח מוויתורים הדדיים, כאשר אתה "מזיז" את עצמך ונותן לאחר להיכנס לתוכך, וגם הוא עושה את אותו הדבר, כדי שתוכל להיכנס לתוכו, אז יוצא שכל אחד נכנס לתוך השני, והיחידה המשותפת הזאת נקראת "משפחה", וההרגשה היחידה הזאת נקראת "אהבה".

מתוך שיחה מס' 10 על החינוך האינטגרלי, 16.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
חזרה לטבע
ביקורת נשית
לעצום את העיניים בפני החסרונות של בן-הזוג