חיים חד-פעמיים

דעה: ההתנהלות של השוק המכוונת רק על ידי אינטרסים עסקיים ולא על ידי מגבלות אתיות, מזיקה גם לאנשי עסקים וגם לחברה. ה"חד-פעמיות", כאשר אתה יכול להשתמש במוצר רק פעם אחת ונאלץ לזרוק אותו לאחר מכן, שולטת במודעות שלנו ומפחיתה את הערך של היחסים בין בני האדם, כמו כן את ערכם של בני האדם עצמם.

אין שום בעיה להחליף את הבעל, להביא עובד זר במקום הפועל המקומי ולשלוח למזבלה כל דבר שהוחלף. מוצרים גרועים מלכתחילה, הם אלה ששורדים בתחרות. אנשים קונים את מה שגרוע יותר, אך זול יותר.

מתפשטות טכנולוגיות שמחקות את המוצר: סיגריות שעשויות מנייר ספוג עם דפים מיוחדים, דגים שלא עשויים מדגים, חמאה שלא עשויה משמנת, צ'יפס תפוחי אדמה שלא עשוי מתפוחי אדמה. התרופות כיום מקלות על הסימפטומים, אך גורמות לאולקוס (כיב פפטי), כתוצאה מנטילת התרופות כדי "לרפא" אולקוס, מתעוררות בעיות עם הכבד, וכן הלאה.

מהנדסים חכמים "מגרדים את ראשם" בחיפוש אחר דרכים כדי לגרוע את ההימצאות שלהם ומכניסים לתוך המוצרים חלקים שנשברים אחרי תקופה קצרה, הרי, רווח גדול אפשר לקבל רק מייצור של מוצרים גרועים.

אנחנו לא נוכל לפתור את הבעיה של האיכות ולהעביר את האנושות לכלכלה שאינה "גזלנית" ללא החדרה של ערכים מוסריים. היצרן יצטרך במודע להקריב חלק מהרווחים שלו. ובלי אמונה לא ניתן להקריב את הקורבן.

התייחסותי: בסופו של הדבר, אנחנו ניאלץ לעבור לכלכלה חסכונית. השאלה היחידה היא, האם זה יקרה כתוצאה ממשברים גדולים או על ידי מודעות.

ידיעות קודמות בנושא:
לפתור בעיות שאינן ניתנות לפתרון
משועבדים לצריכה המופרזת
האנטי-צרכנים צוברים כוחות