קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כל העצות של המקובלים מכוונות לכך, שלא נשכח על זה, ש"כיתרון אור מתוך חושך" ושיהיה לנו לזה כוח. אפילו שבלב שלי אני תמיד ארגיש רע, בכל שלב של ההתקדמות, ורק במצב של הנסיגה אני ארגיש את עצמי טוב בתוך האגו שלי. לכן אני חייב להצטייד בתמיכה של הסביבה. במצבים הרעים, כשאני שנופל לשליטת ה"רשימו" השבור, היצר הרע, הכוונה האגואיסטית, אני לא יכול לעשות שום דבר, ורק הסביבה היא זו שפועלת עליי.
זאת עוד תוצאה מ"שבירת הכלים": התחלקות של הכלי האחד להרבה רסיסים. ועכשיו העבודה יכולה להיעשות בהרבה כלים, בסדר מסוים של זה אחר זה. הודות לזה יש לי אפשרות לתמוך באחרים ובזה לספק תמיכה לעצמי וכך להתקדם.
אם אדם מצטייד בתמיכת הסביבה, אז הסביבה פועלת עליו דווקא כאשר הוא מאבד את כוחותיו. ואם האדם לא הכין לעצמו את תמיכת הסביבה, אז אין לו על מה להישען ולסמוך. שום דבר לא יעזור לו לעורר את עצמו ולהכניס נתונים נכונים בלב ובראש יחד עם הרגשת השבירה. ואז לא יישאר לו כלום חוץ מהרגשת השבירה, ואז הוא פשוט נופל, בוכה, או בכלל יוצא מהקבוצה ומהדרך הרוחנית.
במצבים יותר קלים הבורא שולח לאדם הסתר כפול. במקרה כזה, כאשר האדם מרגיש את עצמו רע, הוא כבר לא זוכר שכל זה נובע מהבורא ושצריך רק להתגבר על ההסתר הזה, אלא לגמרי שוקע בתוך הרע. ואז הוא מתרגז על כולם, רוצה לעזוב הכול. אבל עוד לא עוזב, מפני שמבין שאין לו ברירה ואין לאן לברוח. זה נקרא "הסתר כפול", אבל עדיין לא ניתוק מלא מהבורא, כי בניתוק, האדם לגמרי יוצא "חופשי" מהרוחניות.
לאחר הסתר כפול, מחזירים באיזו צורה את האדם חזרה. אם הוא השקיע את כוחותיו בקבוצה, אז באיזו צורה, באיזה מקרה מזכירים לו, שבכל זאת יש את מטרת החיים שלמענה כדאי לעבוד. כי כל יתר הדברים בכל זאת חולפים ואינם. ואילו המטרה הזאת היא נצחית, ואותה האדם בכל זאת חייב להשיג, ולכן הוא חוזר.
ידיעות קודמות בנושא:
בדיקת הקשר עם הקבוצה
לדלג מעל ההסתרה
את מה שהאגו לא צריך להבין
