חורבן בית המקדש

שאלה: י"ז בתמוז הוא אחד מחמשת ימי התענית ביהדות לזכר חורבן בית המקדש. זה היום שבו הובקעה חומת ירושלים, ושלושה שבועות לאחר מכן נחרב בית המקדש השני. איך נכון להתייחס היום לחורבן?

תשובתי: כמו שכתוב, שכל יום שבו לא נבנה בית המקדש, כאילו נחרב. גם עכשיו אנחנו נמצאים בימי חורבן. לא מדובר על מבנה מאבנים שנחרב, אלא על הקשר בינינו שנחרב. זה קשר שצריך להיות כבית, ככלי שבו נגלה את הבורא. אנחנו לא בונים אותו, לא שומרים עליו ולא דואגים לקשר בינינו. עלינו לעשות חשבון נפש ולהבין מה קורה, אנחנו לא רואים את העתיד ומה אנחנו מכינים לעצמנו ולילדינו. אומות העולם מוכנות להקריב את ישראל, וזה לא מורגש אצלינו כי אנחנו לא רואים את רשת הכוחות. אבל עלינו להבין שהכוחות שנגדנו נמצאים בידי אומות העולם והם ישמחו לעשות את זה. מפני שככל שרע לנו, טוב להם. אנחנו נמצאים בשני כיוונים שונים, כשני חלקים בטבע, או אנחנו או הם. אם רוצים שיהיה טוב לשני החלקים, אנחנו צריכים להתחבר, ולהתחבר אפשר רק על ידי כוח ההשפעה. כוח השפעה יכול להגיע אלינו בתנאי שנפנה לבורא. רק עם ישראל יכול לפנות לבורא ולקבל ממנו כוחות לחיבור, ואז להעביר אותם לכל אומות העולם, "אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה". בינתיים אנחנו לא רוצים להכיר בתפקיד שלנו וזו בעיה גדולה.

 

מתוך ישיבת כתבים, 14.7.2022

 

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest