הגיע הזמן שנבין באופן סופי, פשוט נחרוט את זה בתוכנו – במידה שיש רע, כך יש טוב, ובמידה שיש טוב, כך יש רע. אנחנו צריכים לכבד ולהעריך את שניהם, לקבל אותם בהודיה ולנשק את המקל שמכה אותנו וגם את השונאים שלנו. אנחנו רק צריכים לדעת איך לאזן את המצבים שלנו, ותמיד להשתוקק לכיוון איזון גדול יותר, לחיבור עם הבורא.
מי שלא מבין את העיקרון הזה, הוא נמצא בקו אחד. אלה הם החיים שבעולם שלנו שבו כולם נמשכים לטוב, בורחים ומסתתרים מהרע. והחיים של המקובלים הם שמקבלים את הרע כטוב, כמרכיב הכרחי, ומתייחסים לשניהם כבאים מהבורא. וצריכים רק לאזן אותם כך, שגם הטוב וגם הרע יהיו בשבילנו לגמרי שווים.
חייב אדם להודות ולברך על הרע כמו על הטוב, מפני שהוא מבין ששניהם באים רק כדי להעלות אותו למדרגה הרוחנית העליונה. ואין שום סיבה אחרת לקיום הרע, אלא רק כדי לאפשר לנברא להתקיים. כי אם היה רק טוב, אז לא היינו יכולים להבחין בו, כי טוב זה הבורא. כדי להרגיש אותו אני צריך מלכתחילה להיות מורכב מטבע הפוך, מהכוח ההפוך לו, כלומר מהרע.
ואז, בין הרע שלי והטוב שלו אני ארכיב נקודה שנקראת נקודת הדבקות. וכך אנחנו מגיעים למצב המאוזן. והאיזון מושג דווקא בחיבור בינינו.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 27.12.2013
ידיעות קודמות בנושא:
על נדנדה
תפילת הודיה
ברגע הקריטי תיפתח נשימה שנייה