קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
העניין הוא שהאגו שכל הזמן התפתח דחף אותנו קדימה. כי הרי רצינו כל הזמן משהו חדש, תמיד רדפנו אחרי משהו. היום הוא הפך לשטוח, הוא הגיע למקסימום שלו, והדבר החשוב ביותר שהוא הפך לגלובלי. הוא נסגר בתוך עצמו.
כתוצאה מזה אנחנו הפכנו לסגורים בינינו ותלויים לחלוטין זה בזה. אנחנו יצרנו בינינו מערכת אנלוגית סגורה שבה כל אחד עד כדי כך תלוי באחרים, שדרך שרשרת של ארבעה מכרים כל אחד מאיתנו מחובר עם כל בני האדם בעולם. יתרה מזה, היום אפילו לא צריך להילחם אלא פשוט לנתק איזו מדינה משיתוף הפעולה ההדדי עם שאר המדינות, והיא מייד תקרוס משום שהיא אינה יכולה להתקיים ביחידות.
דבר כזה לא היה אף פעם. מדינה יכלה לבודד את עצמה מכל השאר והייתה בלתי תלויה. היא הייתה יכולה להתקיים בפני עצמה. היו לה מספיק משאבים ליצירת אנרגיה, מזון וכל מה שדרוש לאוכלוסייה, ולא היו שום בעיות מיוחדות.
ואילו היום איננו יכולים לעשות שום דבר אם אנחנו לא מחוברים עם עשרות מדינות אחרות. אנחנו צריכים לקנות, למכור, להחליף סחורות, כל הזמן לקבל, לשלוח וכולי. כלומר, הפכנו להיות גלובליים. הפכנו לסגורים. וזה לא היה מהווה בעיה, אם במקביל לכך היינו משתנים בעצמנו.
יוצא, שנשארנו אותם האגואיסטים, האינדיבידואליסטים, ואילו העולם הפך להיות גלובלי, סגור, ונוצר חוסר התאמה בין שתי המערכות.
מצד אחד, המערכת הדיסקרטית (הבדידה) שבה כל אחד מאיתנו רוצה לחיות לבד: "אין לי צורך במשפחה. אני לא צריך ילדים. אין לי צורך באף אחד. אני רוצה להיות עצמאי, לא להיות תלוי באף אחד". כך מדבר בנו היום האגו שלנו.
ומצד שני, הטבע מראה לנו להיפך: "אתה תלוי לגמרי בכולם. אינך יכול להתקיים לבד. אתה חייב להיות מחובר עם כולם. לא רק אתה, אלא החברה שלך, המדינה שלך ובכלל הכול בעולם".
בכך מסתכמת הניגודיות בין שתי המערכות: הכללית, שבה אנחנו נמצאים, והאישית שלנו, האינדיבידואלית, הפנימית. וזהו המשבר, שתי המערכות אינן יכולות לעבוד יחד, וזה מה שאנחנו מרגישים.
אם כך, כיצד אפשר לפתור את הבעיה הזאת?
מתוך השיעור המקדים של הכנס בליטא, 22.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
שיטת הריפוי
"אנחנו" זה איבר חישה חדש
המאה ה-21 צעד אל הנצחיות
