חוסר דוגמה טובה, זה דוגמה רעה

אנחנו צריכים כל הזמן לראות לפנינו דוגמה טובה מצד החברים, שמראים לנו דוגמה של יותר כוח, יותר מסירות. מפני שכאשר אני מסתכל על חבר חלש, אפילו שהוא נמצא יחד איתי באותה הדרך, אז גם אני נחלש. או שאנחנו צריכים לסכם בינינו שאנחנו עובדים יחד ומחזקים זה את זה.

אבל סתם כך, לראות אנשים חלשים, אפילו בתוך החברה שלנו, זה רק גורם נזק, מפני שזה מחליש אותנו, בכך שמראה לנו דוגמה לא טובה. אני מביט עליו ומתחיל גם כן לחשוב שאפשר ללמוד פחות ולא להגיע כל יום לשיעור.

לכן אני חייב לראות בכל אחד ואחד אש בוערת. והחברה חייבת לדרוש את זה מכל חבר וחבר. אף אחד לא יכול להישאר סתם כך בצד וללמוד בשקט בפינה, הוא חייב להראות דוגמה לאחרים. אני חייב להרגיש איך מכולם מגיעות ויברציות (רטט) של השתוקקות כלפי המטרה, כיצד מתרחשים בהם חידושים יומיומיים כלפי הבורא וחשיבות הסביבה, כדי שאני ארגיש שאני כאילו מפגר אחרי האחרים שמתקדמים מהר ואז אמשך אחריהם, אקנא בצורה אגואיסטית להצלחה שלהם ולא אוכל להירגע. אבל אם כל זה לא קיים, אז אני לא צריך חברה כזאת.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 10.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:
באוספי גרגירי התפעלות
מוכרחים להרגיש אחד את השני
אחדות: יש ויש