חולה, רוץ לניתוח!

כתבי הרב"ש, שלבי הסולם, מאמר "מהו האיסור לתת שלום מטרם שמברך לה', בעבודה": "היינו, שהאדם ישמש לה', ויחשוב תמיד במה הוא יכול ליהנות לה', שה' ייהנה ממעשיו. כמו שכתוב "ישמח ה' במעשיו", היינו המעשים של הקב"ה שהם הנבראים שהם יגרמו לו שמחה".

אנחנו צריכים לעבוד מעל לרצון לקבל. כל המתרחש בו שייך לדרגות הדומם, הצומח והחי של העולם הזה, לפסיכולוגיה המטריאליסטית. כאן אנחנו מגלים מה מתוק ומה מר לנו, ואפילו אם אנחנו רוצים להתעלות יותר גבוה, אין בכוחנו לעשות זאת. אפילו איננו יודעים שקיים משהו גבוה יותר.

רק לאחר עבודה ממושכת, האדם מתחיל להרגיש מאבק פנימי עם האגואיזם שלו. הוא ניצב בפני דילמה: או הבורא או החשבון האגואיסטי, והוא מתרוצץ ביניהם. מתוך ה"נדנדה" הזאת שמתגלה ברצון לקבל שלו, האדם מתעלה ל"נדנדה" עליונה, למצב של בחירה שנקרא "קליפת נוגה".

במצב זה, נפסקים החשבונות התמידיים של חושך לעומת אור ברצונות האגואיסטיים. עכשיו ה"אור" עבור האדם זה כשלמרות הרצון שלו, הוא מרגיש שהבורא משנה אותו, "מנתח" אותו, משחרר אותו מהטבע שלו ועוזר לו להתעלות מעל לאגואיזם.

הבורא מוציא את האדם מהחישוב של התועלת האישית, ושׂמח במעשׂיו. אנחנו בעצם מהווים את מעשׂי הבורא, העבודה שלו. הבורא שׂמח כשהוא משנה אותנו. לכן האדם צריך להיות מוכן "להקריב" את עצמו, כלומר לקרב את עצמו, "להיכנס לחדר ניתוח", למסור את עצמו לאותה העבודה שהבורא מבצע עליו. כך האדם מגיע אל האמת.

מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 23.01.2011

ידיעות קודמות בנושא:
שלום לך, רצון!
ליל יציאה ממצרים
סור מהייאוש