חג השבועות מלא באור

רב"ש, אגרת נ"ב:

"ועל ידי יציאת מצרים זכו לבחינת אמונה… ואחר פסח, מתחיל העבודה לטהרה לבחינת הכנה לקבלת התורה. ובזמן כשהתורה מתלבשת בנפש האדם, אז נקרא שבועות זמן מתן תורתינו."

עד חג הפסח נמשכת תקופת "שעבוד מצרים", כלומר, הצרות והמכות שאותן מרגיש האדם בגלל האגו שלו, כדי להתנתק ממנו ולרצות להתעלות מעליו אל תכונת ההשפעה. האדם משקיע בכל פעם מאמצים חדשים, דרך הקבוצה, בכך שרוצה להתעלות מעל לאגו שלו ולהיכלל בחיבור. זאת העבודה במצרים שנעשית עד שתתמלא הסאה, ואז האור נותן לאדם את כוח התיקון.

אך זוהי רק ההתעלות מעל לאגו שלו שמסמל חג פסח. ואחר כך מתחילה הספירה של 49 ימים עד לחג השבועות, כשאנחנו מתנתקים מהאגו ועולים לדרגת "בינה". מאכלי החלב בחג השבועות מסמלים השפעה – חג מלא באור.

לכן, בפסח אנחנו יוצאים מ"קו שמאל" ובשבועות מקבלים את התחלת "קו ימין". אחר כך אנחנו מקבלים את התורה, כלומר, את ה"קו האמצעי" – עכשיו אנחנו יכולים לחבר את האגו שלנו עם כוח התורה, עם האור שמקבלים מ"בינה" שמחזיר למוטב, ולבנות את עצמנו הלאה.

חג השבועות נראה קל, "אוורירי" – אנחנו לובשים בגדים לבנים, אוכלים מאכלי חלב, כל זה מסמל השפעה, אור, "קו ימין". האדם עדיין לא רכש כלים, לא גילה את האגו. המגע הראשון עם "קו ימין", עם האור, הוא לא מגע ממשי עד שלא נממש אותו ב"קו האמצעי" שאותו עלינו לבנות בעצמנו. האדם לוקח מ"קו שמאל" את אותם החלקים שיכול לצרפם ל"קו ימין", ובעזרת האור מממש את החיבור הזה בכך שמקבל נשמה, כלי, שיאפשר לו להשפיע.

כל חג אצלנו מסמל מדרגה מסוימת, שבה, לאחר שסיימנו שלב התפתחות קודם בקו אחד, אנחנו עוברים לקו אחר כדי לייצב את הקו השלישי. ולאחר מכן אנחנו מלבישים את שלושת הקווים האלה על תפיסת המציאות שלנו בהתאם לציר הזמן.

מתוך שיעור על איגרת של רב"ש, 25.05.2012

ידיעות קודמות בנושא:
מתן אור
כוח האידיאל הגבוה של ההשפעה
חג מתן תורה