חגים שמובילים לשלמות

"וידבר ה' אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מועדי" (ויקרא, פרשת "אמור", כ"ג, א'-ב').

מקראי קודש בדרגות שונות, אלה הם החגים.

לפני שמתאספים יחד, אנשים עוסקים באופן רציני בעבודה רוחנית, בכך שמשתוקקים לחיבור ולאיחוד. התקופה הזאת זה המרווח בין החגים. והגעה של מסות מלוכדות ביניהן לדרגת איחוד חדשה וגבוהה יותר מסמלת את החג.

בתורה מסופר אילו קורבנות היו מביאים יחד עם זה, כלומר מעל איזה אגו התעלו האנשים כדי ליצור סגנון מסוים של מקראי קודש, שנקראים "פסח" או "שבועות" או "סוכות", וכולי.

שאלה: למה מובילה שרשרת החגים את האדם מנקודת המבט הרוחנית?

תשובתי: לכך שהוא ישיג שלמות מלאה.

בין כל החגים יש שניים שהם אינם ניכרים – שבועות ופורים.

לכאורה, מה מיוחד בחג השבועות (מתן תורה)? הוא נמשך רק יום אחד, שבמהלכו קוראים תוספות קצרות לתפילה ואוכלים אוכל חלבי. אבל מתן תורה, זה הרי חג עצום! מה יכול להיות יותר חשוב מזה?!
והמנהג לאכול ביום הזה אוכל חלבי נובע מכך, שהאוכל מסמל את תכונת ההשפעה והנתינה, תכונה של הפצת התורה.

כך גם לחג הפורים אנחנו מתייחסים כמו לחג של ילדים. כלומר, אלה הם שני החגים הנסתרים ביותר, מפני שצריך להשיג אותם על ידי מאמצים עצמיים רציניים מאוד. ככלל, ככל שמצב כלשהו הוא גבוה יותר, עמוק יותר ועוצמתי יותר מבחינה רוחנית, כך הוא יותר נסתר, צנוע, לא מוכר.

הערה: אנחנו תמיד מדברים הרבה מאוד על חג הפסח, על היציאה ממצרים, אבל זו הרי רק ההתחלה…

תשובתי: זוהי ההתחלה של כל המצבים הרוחניים. וחוץ מזה, זו תחילת השנה, התחלה של החודשים,
התחלת כל החישוב בעבודה הרוחנית.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 28.5.2014