שאלה: עברה שנה מהשבעה באוקטובר, האסון הגדול ביותר שקרה לעם היהודי מאז השואה ועוד כאן במדינה שלנו. איך קרה שבשבעה באוקטובר כל המערכות שלנו, כל הגופים המצוינים שלנו, כביכול טושטשו והורדמו? וגם לאחר שידעו על האסון, לקח שעות ארוכות עד שהמערכת נכנסה לתפקד? ובינתיים החמאס כבר הספיק לרצוח 1,200 איש ולחטוף 250 איש לעזה. למה לדעתך קרה לנו כזה טשטוש כללי?
תשובתי: אנחנו בדרך כלל אומרים שאף אחד לא אשם חוץ מהיהודים בעצמם, ואין לנו מה להוסיף בזה כי פשוט זלזלנו בהזדמנויות שניתנו לנו כדי להיות חזקים ומחוברים. התחלנו להרגיש שאנחנו כל יכולים, שאין לנו ממה לפחד וממי לפחד, וזה מה שקרה. מרגע שהבורא נתן לאבותינו את התורה, הוא כל הזמן מזהיר אותנו "ותורתי אל תעזובו"(משלי ד', ב') אנחנו צריכים כל הזמן ללכת לקראתו בחיבור יתר. אנחנו מוסיפים לזלזל בכך מיום ליום, עד שנגיע למצב שהכוח הרע יתפרץ שוב כמו שקרה לפני שנה.
שאלה: מה זאת אומרת שעזבנו את התורה?
תשובתי: עזבנו את החיבור בינינו, זה בעיקר מה שהתורה מלמדת ודורשת מאיתנו.
שאלה: זה גרם לכך שהמערכות שלנו כביכול היו במצב של טשטוש?
תשובתי: כן. הקשר וכוח החיבור שלא היה בינינו וגם בכל המערכות שלנו. לכן עד הרגע האחרון לא יכולנו לראות שזה מה שעומד לקרות. ועד היום אנחנו עדיין לא מדברים בצורה גלויה על כך שזלזלנו בחיבור בינינו, באזהרה שקיבלנו מלמעלה וגם כל מה שקרה לאחר מכן, זה נס גדול.
קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
