קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
"מיין קמפף", הספר שכתב אדולף היטלר ימ"ש, וביסודו הטענה כי היהודים אשמים בכל הרוע שקיים בעולם, מופץ בימים אלה במהדורה מחודשת עם הערות במיליוני עותקים באיטליה. חלחול המסרים האנטישמיים בהמון צריך להדאיג אותנו מאוד. על אף האווירה הרגועה לכאורה, עלינו לפעול במלוא הכוח כל עוד אפשר.
"השטן מתגלם בדמותו המוחשית של היהודי", "אם ינחל היהודי ניצחון על שאר עמי העולם, יהיה כתרו זר-הקבורה של האנושות". מילים ארסיות אלה ומסרים אנטישמיים נוספים הונחו על שולחנם של איטלקים רבים בסוף השבוע האחרון. "איל ג'ורנלה", עיתון יומי המזוהה עם הימין השמרני, העניק בחינם לקוראיו אלפי עותקים של "מיין קמפף" ("מלחמתי"), ספרו האוטוביוגרפי של הצורר הנאצי, אדולף היטלר.
יוזמי הרעיון טוענים להגנתם כי הפצת הספר נועדה "ללמד כיצד נולד הרוע המוחלט וכיצד למנוע את חזרתו", ובכל זאת ברור לגמרי כי לא מדובר במהלך תמים, וכי כאן, במדינת ישראל, צריכות להידלק כל נורות האזהרה.
זוועה בכריכה קשה
"מיין קמפף", הטקסט המכונן של המפלגה הנאצית, ראה אור לראשונה בשנים 1926-1925, ובו נפרשו משנתו הפוליטית של היטלר ותורת הגזע שלו, שהיוו את התשתית האידאולוגית להצדקת החיסול ההמוני של "הסכנה היהודית".
כאשר "מיין קמפף" ראה אור לראשונה, הוא לא עורר תהודה מיוחדת. רק לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון זינקה הפופולריות של הספר: מיליונים רכשו אותו בחנויות, כל זוג גרמני שהתחתן קיבל אותו כמתנת נישואין מהממשלה וכל חייל בחזית אחז בעותק. החל מעלייתו של הרייך השלישי ועד להתאבדותו של היטלר, הספר הופץ בגרמניה בעשרה מיליון עותקים, וכמה מיליוני עותקים נוספים הופצו בשאר העולם.
בתחילת ינואר 2016, בחלוף שבעים שנה למותו של היטלר, פגו זכויות היוצרים על הספר והוא שוב יצא לאור בגרמניה. בתוך זמן קצר הוא כיכב בראש רשימת רבי המכר בגרמניה – הפעם בשם "מיין קמפף – הגרסה הביקורתית", הדפסה הכוללת הערות שוליים ופרשנות היסטורית. עם הוצאת המהדורה החדשה תורגם הספר לעשרות שפות, והפך ל"רב מכר מוצלח יותר מהתנ"ך", כפי שכונה בעיתונות הבריטית. ומי שחפץ בגרסה המקורית, ללא כל שינוי בדבריו של היטלר, יוכל לרכוש בנקל ואפילו במחיר מבצע ב"אמזון"…
חומר דלק אנטישמי
מאה שנים חלפו מאז האסון הנורא ההוא, והשנאה כלפי היהודים הולכת ותופסת שוב תאוצה בעולם. אם בעבר רבים הסתירו את יחסם ליהודים מפאת נימוס ולאור זוועות השואה, הרי שבעשור האחרון השנאה כלפי יהודי העולם וכלפי מדינת ישראל שוב צפה ועולה מעל פני השטח, גלויה לגמרי, תוקפנית וגואה.
חִצי האנטישמיות מאיימים עלינו מכל עבר: בשעה שמחבלים רוצחים אזרחים חפים מפשע ברחובות תל-אביב, התקשורת העולמית מעוותת את מה שקורה כאן, ארגונים אנטי-ישראליים דוגמת ה-BDS קוראים להחרים אותנו, ואחוזי האלימות כנגד יהודים ברחבי העולם רק עולים. ואם לא די באלה, ימים ספורים לאחר כל אירוע טרור כמעט, קם מדינאי "נאור" ומצביע על אשמתה של מדינת ישראל בתקרית.
עוד בשנות החמישים של המאה הקודמת כתב הרב יהודה אשלג ב"כתבי הדור האחרון" כי "העולם בטעות חושבים את הנאציזם לתולדת גרמניה בלבד, אבל כל האומות שוות בזה, ואין תקווה כלל שהנאצים יגוועו עם הניצחון של בעלי הברית, כי מחר יקבלו האנגלו-סקסים את הנאציזם" ("כתבי בעל הסולם").
הסכנה בפרסום ובהפצה החופשית של הגרסה החדשה של "מיין קמפף" היא ההשראה המחודשת שהוא עלול להצית בקרב קוראיו. אנטישמים רבים מהימין הקיצוני ברחבי העולם מוצאים בספר ביסוס וצידוק לתפיסת עולמם, והרעיונות הקיצוניים של היטלר נישאים שוב על כנפי הפופולריות.
כוח החיבור בינינו
"בעל הסולם" ממשיך להסביר בכתביו כי "העובדה שישראל שנואים מכל האומות: מטעם דת, גזע, קפיטליזם, קומוניזם, קוסמופוליטיות ועוד, היא כי השנאה קודמת לכל הטעמים" ("כתבי הדור האחרון"). מדוע? מפני שלעם היהודי יש תפקיד. כל עוד נתעלם ממנו, ימשיכו לשנוא אותנו, מכל מיני טעמים.
לכן אין זו השעה לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין עד שהשפעת הספר תחלחל בלבבות עוכרי ישראל. כי אז תתגבר אש השנאה ותשאף למחות את זכרם של היהודים ושל מדינת ארץ ישראל. בכוחנו למנוע את ההידרדרות הזאת, אם רק נקיים את הייעוד שלנו כעם. ומהו אותו ייעוד?
כדי להכיר את תפקידנו בעולם עלינו להעמיק ולפענח את מפת הכוחות שבטבע. על פי חכמת הקבלה, העולם כולו מחובר ברשת קשרים הרמונית השואפת לאיזון מתמיד. ישראל ואומות העולם הם שני חלקים מנוגדים במערכת, וגורלם תלוי וקשור זה בזה. החלק הקרוי "אומות העולם" דורש ללא הפסק מהחלק הקרוי "ישראל" להיות לו "אור לגויים", לספק לו דוגמה טובה לאחדות מעל כל הפלגים, כי "בישראל שורה סוד האחדות של העולם" (הרב קוק, "אורות קודש").
מלחמתו ומלחמתנו
"היהודי שואף לאחדות רק אם סכנה ממשית מאלצת אותו לעשות זאת, או שגזֵלה משותפת מפתה אותו לכך", מצביע היטלר על תופעה שיש בה מן האמת. "כאשר שתי הסיבות אינן תקפות עוד, תופסות תכונות של אנוכיות מובהקת את מקומן, וכהרף-עין הופך העם המלוכד ללהקת עכברושים, הנלחמים זה בזה עד זוב דם".
המשבר הרב-תחומי שמטלטל את העולם כולו, והסבל הרב שמביא עמו הטרור של האסלאם הקיצוני, מתרחשים מכיוון שעם ישראל לא מממש את תפקידו כראוי, ורק מדגישים ומחדדים יותר ויותר את התלות של העולם בנו: "בניין העולם, המתמוטט כעת לרגלי הסערות הנוראות של חרב מלאה דם, דורש הוא את בניין האומה הישראלית. בניין האומה והתגלות רוחה הוא עניין אחד, וכולו הוא מאוחד עם בניין העולם, המתפורר ומצפה לכוח מלא אחדות ועליונות" (הרב קוק, "אורות").
בהיעדר כוח הטוב ברשת הקשרים בינינו, הולך ומתגבר בה כוח הרע ומביא לשנאה ולפירוד בין האנשים. הכוח השלילי הזה הוא שגרם לאדולף היטלר, להנרי פורד ולאנטישמים רבים לאורך ההיסטוריה לחוש כי ישראל היא מקור הרוע העולמי. בתת המודע היה ברור להם שלעם ישראל יש תפקיד מהותי בעולם והוא לא מבצע אותו, לכן "בדור כזה כל בעלי החורבן שבאומות העולם מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרוג את בני ישראל, כדברי חז"ל: 'אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל'. כי כמו שכתוב ב'תיקוני הזוהר', 'ישראל הם הגורמים: עוני, חרב, שוד, הרג והשמדות בעולם כולו'" ("כתבי בעל הסולם").
לעומת זאת, כשאנחנו לוקחים אחריות ומתאחדים בינינו כאיש אחד בלב אחד, אנחנו מעוררים את הכוח החיובי הטמון בטבע, ומקרינים אותו דרך רשת הקשר בינינו לכל העולם. כוח החיבור, הכוח הטוב שמתפשט דרכנו, מרכך את לבבות המין האנושי, מקרב אותם איש לרעהו ומנטרל אותם מלחשוב על דרכים להזיק לנו. "כאשר יש בישראל אהבה ואחדות ורעות בין זה לזה, אין מקום לשום פורענות לחול עליהם" ("מאור ושמש"). במילים פשוטות: הבחירה בידינו. בקשר בינינו, הרופף או ההדוק, אנחנו גורמים לעליית ה"היטלריזם" או לנפילתו.
חובת החיבור בינינו חלה עלינו, עם ישראל, לכן חכמת הקבלה פונה לכולם, ואל האומה הישראלית בפרט.
