וייאנחו בני ישראל מן הבחירות

למה אנחנו יוצאים לסבב בחירות נוסף אחרי שהקודם כשל? כי אנחנו לא מרוצים מהתוצאות. הרוב משוכנע כי "הפעם, הפעם משהו ישתנה!". ומשהו השתנה? אולי על הנייר. מועמד אחד יקבל עוד כמה קולות, אחר יקבל פחות. תכל'ס כלום לא קרה ולא יקרה. כרגיל, חצי עַם יישאר בלתי מרוצה.

בשיטה כמו זו שקיימת היום, הפלג שהאידיאה שלו לא מיוצגת בשלטון יישאר במר ליבו. הוא לעולם לא יהיה מסוגל לקבל את המצב הנוכחי, ולכן השנאה תתפרץ ממנו מפעם לפעם, עזה יותר, מלובה באכזבה ובחוסר אונים.

בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, כתב כי "כל אשר לאדם ייתן בעד ניצחון האידיאה שלו. ואם הוא מוכרח לוותר במשהו על האידיאל שלו, אין זה אצלו ויתור גמור, אלא עומד על המשמר ומצפה על שעת הכושר, שיוכל לחזור ולגבות את שלו. לכן אין ביטחון בפשרות מעין אלו" ("עיתון האומה").

מטבע הדברים אנו עתידים להמשיך ולהיכשל עם כל צעד בדרך לקלפי, להתאכזב עם כל מערכת בחירות בחיי המדינה שלנו. צריך רק לקוות שהכישלונות יהיו אידיאולוגיים, כי אז נגיע מהר יותר להבנה שנקלענו לדרך ללא מוצא. הרי לא נצליח להתפשר ולוותר זה לזה – זה נגד טבענו. ואם מתמידים בתובנה הזו, מכירים בטבע הרע, האגואיסטי שלנו, ולא נוטשים, אז מכאן קצרה הדרך לייאוש משיטת הבחירות הנוכחית. ולא רק ממנה.

שיטת הבחירות היא ביטוי ושיקוף מלא לשיטת חשיבה, להשקפת עולם, לתפיסת מציאות הפוכה. היא לא שייכת רק ליום הבוחר, אלא היא פרושה על כל אורחות החיים שלנו. זו פשוט גישה הרסנית הבונה את האני על חשבון האחר. לכן היציאה מהפלונטר השתלטני הזה תיתכן אך ורק בוויתור הדדי וחיבור בין החלקים המנוגדים. לא בוויתור על האידיאה האישית, אלא ויתור על "האמת שלי", זו שתובעת בלהט: "אני צודק, אני אשלוט!".

רק מתוך ויתור על תאוות השלטון באחר אפשר להתקדם למצב שבו יתייצב בינינו מקום חדש לפשרה, מרחב לחיבור ולשיתוף. האידיאה שעליה נוסדנו כעם היא אהבת הזולת. זאת הפילוסופיה, זאת גם הפרקטיקה – זה הפתרון היחיד שירים אותנו מהאשפות.

השלב המקדים צריך להיעשות בדיון פתוח, בשיח ציבורי כזה או אחר שמטרתו להבין זה את זה וללמוד איך אפשר להתקרב זה לזה. לא להבין את הדעה הפוליטית ההפוכה לדעה המוצקה שלי. גם לא לחייב הזדהות ובטח לא לדרוש מהאחרים להכיר בצדקתנו. מלכתחילה דעתנו הפוכה בתכלית ההיפוך, אז לשם מה לנו להיכנס לווכחנות? הטבע סידר את כולנו הפוכים זה לזה, אז מראש עימות פוליטי נדון לכישלון.

לעולם נהיה מנוגדים זה לזה, מרוסקים כמו כלי שבור, זו עובדה וחוק טבע, השאלה היא מה אנחנו עושים עם המשבר החברתי? איך מתחברים על פני השברים?

התשובה של חכמת הקבלה היא הכלל "על כל פשעים תכסה אהבה". זאת האידיאה היחידה, המנגנון היחיד שיוציא אותנו מהעבדות שאליה נקלענו. אחד ימני ואחר שמאלני, אחד מתון ושני קיצוני – למרות הפערים ולמרות שאנחנו מרוחקים ומנוגדים, אנחנו מוכרחים להתקיים מעליהם בחיבור הדדי.

באופן כזה, כל פרט שומר על עמדתו הבלעדית, ועם זאת מוותר למען הזולת. כך תיווצר רמה חדשה של יחסים שתעצים את המשותף על פני המפלג, תגדיל את המחבר על פני המפריד. תבחר בטוב ולא ברע.