"ויבן ערי מסכנות"

(פירוש למאמר מהספר "שמעתי")

להגיע לדבקות בבורא אפשר רק על ידי יציאה מה"גלות". הגלות היא הרגשת הניתוק שלי מהבורא, חוסר הדבקות שלי בבורא.

אך מהיכן אוכל לדעת מהי הדבקות, כדי שארגיש שעכשיו אינני נמצא בה ואשתוקק אליה, אבכה ולא ארצה שום דבר אחר, מלבד היציאה מהמצב הזה? הרי מצבי הנוכחי אינו נראה לי כה גרוע. באמת חסר לי מילוי כלשהו בחיים, אך אי אפשר לומר שאני מאד סובל מכך. זה לא נקרא "גלות". גלות היא המצב ההפוך מהדבקות, כשאני סובל רק כלפיה ומרגיש את חסרונה ככאב בלתי נסבל, שחודר דרכי עד היסוד. כיצד אגיע לדרישה כה חדה?

את אותה השאלה שאל אברהם: "כיצד אני יכול להיות בטוח שצאצאיי יירשו את אדמת ארץ ישראל?". "ארץ" – הכוונה ל"רצון". וכיצד עלי להגיע לרצון כזה, שיהיה מכוון כולו להשפעה? הרי כל רצונותיי מכוונים לקבלה אגואיסטית, וישנה בלב נקודה אחת בלבד, שנקראת "אברהם" – התחלת הרצון המתוקן, שממנה נולדת גישה חדשה, שאלה חדשה. והבורא עונה לו: אל תדאג, אני אשלח אותך לגלות. ואז אברהם נרגע. הרי הוא מבין: מה שלא יהיה, אני ללא ספק אגיע לייסורים כאלה מחוסר הדבקות בבורא, שמתוכם ללא ספק אגיע לדבקות. כלומר, האדם מבין שאין לו ברירה, עליו למצוא את הרצון, את הצורך לדבקות בכוח העליון.

לשם כך הוא נאלץ להיכנס תחת שליטה זרה, ההפוכה לבורא. השליטה הזאת תתגלה לו בהדרגה, צעד אחר צעד, כבלתי נסבלת. בהתחלה היא תיראה לו כטובה ובכלל לא מעיקה, כמו "קורי עכביש קטנים". הוא ייכנס למצרים ויתחיל לעבוד בשביל האגואיזם שלו, כיוון שהתחיל הרעב על אדמת ארץ ישראל (בתוך הרצונות לבורא). יוסף יורד למצרים, ואחר כך כל בית יעקב – כלומר האדם כולו יחד עם כל רצונותיו וכוונותיו, הרעים והטובים, שוקע לתוך האגו שלו ומרגיש בהם טוב! זה כבר אינו אגו קטן – אלא הוא האגו ההפוך מהדבקות בבורא, ברוחניות, הפוך מההשפעה והאהבה.

כל זה מתחיל מהשנאה שהתעוררה בין האחים ומכירת האח לעבדות. כך, כל הרצונות באדם מתחילים להתפתח בתוך האגו שלו, והוא אינו מרגיש שזה רע. אצלו הכול בסדר – אלה "שבע שנות השובע". גם אם אני מרגיש שאני במשהו הפוך מהבורא ונמצא במצרים האגואיסטית, בכלל לא רע לי שם.

וכך אנחנו מתפתחים בטבעיות, עד שמתחילים לבנות את הערים "פיתום ורעמסס". עבור פרעה, עבור האגו שלנו, הערים הללו מסמלות חיים טובים, אך עבור הנקודה שבלב שלנו שמתחילה להתגלות, אלה חיים מרים. אני מרגיש שאלה ערי עוני ומסכנות – אין לי כלום בהן, רק ריקנות. גם אם אני מקבל הנאה כלשהי מהחיים הללו, אחר כך אני מתחרט על כך. כך אני מגיע לצעקה על חיי חסרי הערך.

אני רואה שטעיתי כשרציתי לבדוק את הכול בעזרת השכל והרגש האגואיסטיים שלי, כלומר, בעזרת כוח הקליפה, המורכב מידע (בראש) ומקבלה (בגוף). אני מרגיש כיצד הוא הורג אותי, דורש תמיד לקבל הוכחות בשכל, שאני מרוויח, מצליח, אינני נופל, מתקדם – שאני תמיד רוכש משהו! זאת דרישתו של האגואיזם שלי.

אך מהצד השני, אני מתחיל להבין שהגישה האגואיסטית הזאת פשוט קוברת אותי במצרים, ואינני רוצה להישאר בה. לא זאת הייתה מטרת חיי. ואז אני מתחיל לחפש כיצד להשתחרר משליטת פרעה, שליטת הידע והקבלה. אני מחפש ערכים חדשים שיהיו מעל זה. ובהדרגה אני מגלה שיש תכונת ישראל (ישר א-ל, "ישר לבורא"), שנמצאת מעל הדעת ומעל ההרגשה ברצון לקבל שלי, מעל הרווח המשתלם והשכל האגואיסטי.

מעל זה ישנו מצב אחר, שה"ראש" שלו נקרא אמונה, וה"גוף" שלו נקרא השפעה. זאת ה"נשמה", שהיא נבדלת מהגוף האגואיסטי הבנוי על הידע ועל הקבלה. כך, כתוצאה מעבודתי ודווקא הודות לפרעה שמתגלה לי, אני מתחיל להעריך ולרומם את הרצונות להשפיע על פני הרצונות לקבל, ולהעדיף את האמונה על פני הידע.

וכשאני מתחיל לעבוד כך, מתגלה בי שליטה גדולה יותר של פרעה. קודם לכן, לא ידעתי שהוא שליט כה אכזרי, שממנו צריך לברוח. משה (שבי) בורח מפרעה לארץ מדין, ועליו להסתתר ממנו במשך ארבעים שנה. כלומר, בתוך האדם צומח כוח ההשפעה, נגד פרעה. הוא עדיין קטן, הוא אינו מסוגל להתמודד עמו, אך האדם כבר מבין שעליו להילחם איכשהו באגואיזם שגורם לו רע. וכאן הוא מבין שהוא זקוק לעזרת הבורא, ומתחילות מכות מצרים. הוא מרגיש את המכות שעוברות על פרעה, ובזכותן ה"משה" שלו נפרד ממנו, מתכונן להוציא את "כל העם" – את כל הרצונות.

כך מתמלאת הבטחתו של הבורא, שצאצאי אברהם יהיו גרים בארץ זרה, ישועבדו במשך 400 שנה, ויצאו משם עם רכוש רב. זהו אותו הרצון שגדל במצרים על חשבון פרעה, האגואיזם, זוהי כל המלחמה הזאת.

איננו לוקחים איתנו ממצרים את פרעה עצמו – אך אנחנו לוקחים משם את אותם הרצונות שעליהם רבנו, ויוצאים באמונה מעל הדעת. את הרצונות הללו אנחנו יכולים לקחת איתנו ולהוציא אותם ממצב הגלות. דווקא בהם הרגשנו את הגלות – ובהם אנחנו רוצים להרגיש את הגאולה, את גילוי הבורא.

כל עבודתנו במצרים היא להבחין בהבדל בין הערים המפוארות לפרעה לבין ערי המסכנות לרצון שלנו להשתחרר ממנו – להבדיל בין פרעה, ה"עזר כנגדו", ובין הבורא, שיחד איתו תלך לפרעה. אתה רואה כיצד הם עומדים זה מול זה, והאדם – באמצע, והוא מבקש מהבורא לפתור כל מצב.

מתוך שיעור על מאמר מהספר "שמעתי", 11.04.2011

ידיעות קודמות בנושא:
האגו הרוויח עלינו לא רע
לחתוך מעצמך את פרעה
ההצלה תגיע כהרף עין