קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מדוע נאמר שאור חוזר הופך לכלי לקבלת האור העליון? הרי זהו רק תנאי לעבודה עם הרצון ליהנות…
תשובתי: זה לא בדיוק כך. למעשה, הרצון לקבל תענוג אף פעם לא קיבל לתוכו את האור העליון, ואפילו לא לפני הצמצום, מאחר והוא אינו מיועד לקבלת האור. כלומר הוא קיבל אור, אך לא מפני שהשתוקק אליו, אלא כך סידר הבורא וזה לא היה נקרא קבלת אור. הרצון ליהנות אף פעם לא יוכל להתמלא באור, מאחר והוא מנוגד לו וחייב להתבצע בו חוק השתוות הצורה. ולכן הכלי היחיד לקבלת האור הוא האור החוזר, השפעה.
אנחנו קיימים הודות להארה דקה שחודרת אל תוך האגואיזם שלנו, בניגוד לצמצום א', וההארה הזאת מחייה את כל העולם שלנו. אך אין זו נקראת קבלה, מאחר והאור מייד נעלם, זוהי גניבה. אפילו אם הייתי רוצה בכל כוחותיי להשפיע לבורא בתגובה, לא הייתי יכול מפני שהרצון שלי קטן מידיי. האור המקיף מרחיב אותו, מגדיל אותו פי 620 פעמים ומאפשר לי לקבל, בכך שמשפיע.
הרצון שלי, שללא מסך ואור חוזר אינו מסוגל לגלות את גדלות הבורא, הוא רצון מזערי. והבורא הוא אין סוף. ולכן, כשאני מגלה את חשיבותו וגדלותו, אני נכלל בכלי/ברצון שלו ובכך רוכש יכולת אין סופית להשפיע. כי הרי אני רוצה למלא אותו!
מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות" (חלק ב'), 10.12.2010
ידיעות קודמות בנושא:
הוי"ה – אלוקים
כיצד לקבל את אור אין סוף?
השׂכר הוא האור החוזר
